על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

תוקפנות ופיוס בשנות השלושים - סיכום מקיף

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


1. חתירה ליציבות באירופה

  • השאיפה לשלום מתחזקת:המחצית השנייה של שנות ה-20 התאפיינה באווירת הביטחון והשלום שסובבואת מדינות אירופה.כאשר השיא הגיע בחתימת *הסכמי לוקרנו* בדצמבר 1925 בוועידה בלוקרנו עיר נופש בשוויץ.בוועידה השתתפו שרי החוץ של צרפת,בריטניה,איטליה ובלגיה ואף חלק מנציגי גרמניה לראשונה כמשתתפים בעלי מעמד שווה לשאר.הסכמי לוקרנו קבעו כי גרמניה,צרפת ובלגיה מכירות בגבולות שלהן עפ חוזה ורסאי.כל אחת התחייבה לא לתקוף את האחרת.בריטניה ואיטליה התחייבו לסייע לבלגיה,גרמניה וצרפת אם יותקפו.צרפת התחייבה להגן על גבולות פולין וצ'כו-סלובקיה.כאשר אם יישום הסכמי לוקרנו גרמניה תצטרף לחבר הלאומים בספטמבר 1926.

האמונה הרבה בתקופת הפייסנות הזו התחזקה עם חתימתו של *הסכם פריס* ב1928,כאשר 15 מדינות ובהן בריטניה,גרמניה,איטליה ויפן חתמו על ההסכם באימרה כי אין להשתמש במלחמה כאמצעי ליישוב סכסוכים וכי יש לפתור את הבעיות בדרכי שלום.65 מדינות נוספות מאוחר יותר חתמו גם על ההסכם כאשר ברית המועצות נמנעה.

במהלך שנות ה-30 החלה להתפוגג בהדרגה אווירת הפייסנות שנוצרה,המשבר הכלכלי הגדול בארהב באוקטובר 1929 השפיע על כלכלת כל העולם,המשבר החליש את המשטרים הדמוקרטיים ואיפשר לעליית משטרים פאשיסטים וטריטוריאליים שהובילו לבסוף לעלייתו של היטלר לשלטון גרמניה.כאשר תוקפנות יפן במזרח אסיה ותוקפנות איטליה באיתיופיה היו לסימנים הראשונים והחשובים שחשפו את חולשתו של חבר הלאומים ואיפשרו להיטלר לפתוח במדיניות של תוקפנות באירופה,כריתת בריתות והסכמים והפרתם הבוטה.(תוקפנות יפן ואיטליה אין צורך ללמוד)


2.נסיגה ממדיניות השלום והביטחון

  • היטלר מנהל מדיניות תוקפנית:עם עלייתולשלטון בגרמניה היטלר פרש מחבר הלאומים (1933) כיוון ששאר המדינות לא התפרקו מנשקן ורק גרמניה הוגבלה קשות צבאית עוד מחוזה ורסאי.כדי להרדים את מדינות המערב חתם עם פולין הסכם אי תקיפה ב1934 ל10 שנים.החזרת חבל הסאר לגרמניה זיכה את היטלר בהישג מדיני נוסף.חבל זה העשיר במכרות ברזל ופחם נמסר לניהול חבר הלאומים למשך 15 שנה בתום זמן זה ייערך משאל עם בנוגע לגורל החבל (צרפת או גרמניה)במשאל העם שלווה במסעי תעמולה נאציים הוחלט ברוב של 90% -גרמניה.כוחו של היטלר גדל וכן תאבונו,על כן באביב 1935 הודיע בקול על חימוש גרמניה צעד בוטה כנגד חוזה ורסאי.היטלר החל בגיוס חיילים לצבא,ואף החל בהקמת חיל אוויר וצי ימי שאושר על ידי בריטניה (גודלו כ35% מגדול הצי הבריטי).מדינות המערב הסתפקו רק בקריאות גנאי כנגד המעשה.כאשר ב1936 במרס מעודד מהצלחתו מחליט להכנס לבל הריין המופרז בידיעה לסכנה הטמונה בדבר עם תוכנית נסיגה במידה וצרפת תשלח כוחות.זו לא שלחה והוא החל להקים ביצורים בחבל הריין.דבר שהראה שוב את אוזלת היד של חבר הלאומים.צעד נוסף בשמירה על המשך מדיניות הפייסנות של בריטניה וצרפת,נחתם הסכם בין גרמניה לאוסטריה על הכרה גרמנית בריבונתה של אוסטריה וזו בתמורה הסכימה להכיר במפלגה הנאצית באוסטריה (יולי 1936).איטליה הפאשיסטית שהתקרבה לגרמניה חיזקה את הקשר בינהן בחתימת הסכם "ציר רומא-ברלין" בנובמבר 1936.