תוקפנות ופיוס בשנות ה-30: הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 34: שורה 34:
מדיניות הפיוס היא אותה מדיניות שנקבעה בעיקר בידי בריטניה ובראשה ראש ממשלתה צ'מברליין וצרפת בעלת בריתה.מדיניות זאת גרסה שאין לבלום בכוח את המדינות התוקפניות, יש "להבין" אותם ולטפל במעשי התוקפנות שלהם בעיקר בצעדים דיפלומטים ובדרכי שלום.<br/>
מדיניות הפיוס היא אותה מדיניות שנקבעה בעיקר בידי בריטניה ובראשה ראש ממשלתה צ'מברליין וצרפת בעלת בריתה.מדיניות זאת גרסה שאין לבלום בכוח את המדינות התוקפניות, יש "להבין" אותם ולטפל במעשי התוקפנות שלהם בעיקר בצעדים דיפלומטים ובדרכי שלום.<br/>


הגורמים המרכזיים למדיניות הפיוס
'''הגורמים המרכזיים למדיניות הפיוס:'''
1. הפחד ממלחמה והתחזקות העמדה הפציפיסטית (רצון לשלום/לאי לוחמה) בציבור הבריטי והצרפתי. לאחר מלחמת העולם הראשונה התחזקה העמדה הפציפיסטית כיוון שמלחמת העולם הראשונה נתפסה כטעות טרגית שמקריבה את האדם הקטן על מזבח הטיפשות של הפוליטיקאים, גנרלים, אנשי הצבא, אנשי העסקים, יוצרי הנשק וסוחרי המוות. גם בארה"ב רווחה התחושה ששום דבר שקורה באירופה מצדיק שחיל אמריקאי ימות (מדיניות הבדלנות).
2. במדינות המערב ובמיוחד בבריטניה מתחזקת האמונה שהסכמי ורסאי החמירו מדי עם גרמניה ואילו הגיע הזמן לוותר על חלק מהמגבלות.
3. הפחד מקומוניזם- בריטניה ובעיקר צ'מברלין חשש מאוד מהאפשרות של התפשטות הקומוניזם הסובייטי, הרוסי ומדיניות הפיוס נועדה לחזק את הנאצים כדי שיוכלו לחסום את האיום הסובייטי, מכיוון שהיטלר ראה את עצמו כאדם שיעצור את התפשטות הקומוניזם בעולם. (יוצר את ההסכם עם איטליה ויפן – "הסכם הציר" והבסיס הוא התנגדות לקומוניזם, זוהי ברית בין 3 מדינות פשיסטיות תוקפניות).
4. חולשת הדמוקרטיות -  הבעיות הכלכליות והחברתיות שהלכו והחמירו העקבות המשבר הכלכלי הגדול, תרמו למדיניות חוץ חלשה כיוון שבריטניה וצרפת היו עסוקות בבעיות פנימיות, במשטרים חלשים ומתחלפים ולכן ניסו בכל כוחן להימנע מלהסתכן בהרפתקאות צבאיות או ממחויבות דיפלומטית.
5. חולשת הצרפתים – צרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה נקוה בגישה הגנתית ולא בגישה תוקפנית כיוון שבמלחמה ההגנה הוכיחה את עצמה כדרך למנוע קורבנות מיותרים. צרפת מרכזת את כול משאביה בהקמת קו ביצורים בגבול שבינה ובין גרמניה, הקו נקרא – "קו מג'ינו". על שם שר ההגנה שיזם אותו. צרפת מסתמכת על קו הביצורים הזה שיגן עליה במקרה של מלחמה עם גרמניה, והיא נמנעת מלהקים צבא מודרני וחזק ומשקיעה את כול כספה בקו זה. צרפת תמנע משליחת הגנה שיצטרכו ממנה המדינות המותקפות ולכן היא מנסה למנוע מלחמה בכול מחיר וחוששת לנהל מדיניות עצמאית וזקוקה כול הזמן לעזרתה של בריטניה.
6. מדיניות צ'מברלין  - בריטניה ובעיקר צ'מברלין זכו למערב אירופה: לפולין וצ'כוסלובקיה, לדוגמה כאשר היטלר ירצה את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה, צ'מברלין יחשוב שחיסולה ישרת את השלום בעולם. צ'מברלין הבין את היטלר והאמין שע"י ויתורים הוא יכול להשתיק את התיאבון של הרודן הגרמני, צ'מברלין חשב שהוא מדבר עם מנהיג נורמאלי, אומנם היטלר לא פעל מתוך שיקולים רציונאליים אלא על פי שיקולים פנימיים. הוא לא הבין את פילוסופית מרחב המחייה ואפילו לא טרח לקרוא את "מיין קאמף". הוא היה בין אילו שהאמינו שהסכמי ורסאי החמירו יותר מידי עם גרמניה ולכן קיים צורך לפצות את העם הגרמני על הסבל שנגרם לו ופיצוי הולם זה הוא הויתורים.   
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 


1.הפחד ממלחמה והתחזקות העמדה הפציפיסטית (רצון לשלום/לאי לוחמה) בציבור הבריטי והצרפתי. לאחר מלחמת העולם הראשונה התחזקה העמדה הפציפיסטית כיוון שמלחמת העולם הראשונה נתפסה כטעות טרגית שמקריבה את האדם הקטן על מזבח הטיפשות של הפוליטיקאים, גנרלים, אנשי הצבא, אנשי העסקים, יוצרי הנשק וסוחרי המוות. גם בארה"ב רווחה התחושה ששום דבר שקורה באירופה לא מצדיק שחיל אמריקאי ימות (מדיניות הבדלנות).<br/>
2.במדינות המערב ובמיוחד בבריטניה מתחזקת האמונה שהסכמי ורסאי החמירו מדי עם גרמניה ואולי הגיע הזמן לוותר על חלק מהמגבלות.<br/>
3.הפחד מקומוניזם- בריטניה ובעיקר צ'מברלין חששו מאוד מהאפשרות של התפשטות הקומוניזם הסובייטי, הרוסי ומדיניות הפיוס נועדה בכדי לחזק את הנאצים כדי שיוכלו לחסום את האיום הסובייטי, מכיוון שהיטלר ראה את עצמו כאדם שיעצור את התפשטות הקומוניזם בעולם. (יוצר את ההסכם עם איטליה ויפן – "הסכם הציר" והבסיס הוא התנגדות לקומוניזם, זוהי ברית בין 3 מדינות פשיסטיות תוקפניות).<br/>
4.חולשת הדמוקרטיות -  הבעיות הכלכליות והחברתיות שהלכו והחמירו בעקבות המשבר הכלכלי הגדול, תרמו למדיניות חוץ חלשה כיוון שבריטניה וצרפת היו עסוקות בבעיות פנימיות, במשטרים חלשים ומתחלפים ולכן ניסו בכל כוחן להימנע מלהסתכן בהרפתקאות צבאיות או ממחויבות דיפלומטית.<br/>
5.חולשת הצרפתים – צרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה נקטה בגישה הגנתית ולא בגישה תוקפנית כיוון שבמלחמה ההגנה הוכיחה את עצמה כדרך למנוע קורבנות מיותרים. צרפת מרכזת את כל משאביה בהקמת קו ביצורים בגבול שבינה ובין גרמניה, הקו נקרא – "קו מז'ינו". על שם שר ההגנה שיזם אותו. צרפת מסתמכת על קו הביצורים הזה שיגן עליה במקרה של מלחמה עם גרמניה, והיא נמנעת מלהקים צבא מודרני וחזק ומשקיעה את כל כספה בקו זה. צרפת תמנע משליחת הגנה שיצטרכו ממנה המדינות המותקפות ולכן היא מנסה למנוע מלחמה בכל מחיר וחוששת לנהל מדיניות עצמאית וזקוקה כול הזמן לעזרתה של בריטניה.<br/>
6.מדיניות צ'מברלין - כאשר היטלר ירצה את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה, צ'מברלין יסכים להקריב את צ'כוסלובקיה על מזבח השלום בעולם. צ'מברלין חשב שהוא מבין את היטלר והאמין שע"י ויתורים הוא יכול להשתיק את התיאבון של הרודן הגרמני, צ'מברלין חשב שהוא מדבר עם מנהיג נורמאלי, אומנם היטלר לא פעל מתוך שיקולים רציונאליים אלא על פי שיקולים פנימיים. צ'מברלין לא הבין את פילוסופית מרחב המחייה ואפילו לא טרח לקרוא את "מיין קאמף". הוא היה בין אלו שהאמינו שהסכמי ורסאי החמירו יותר מידי עם גרמניה ולכן קיים צורך לפצות את העם הגרמני על הסבל שנגרם לו ופיצוי הולם זה הוא הויתורים.<br/>


צעדי התוקפנות של גרמניה מול מדיניות הפיוס של המערב
צעדי התוקפנות של גרמניה מול מדיניות הפיוס של המערב
@
11

עריכות