על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
המדינה הדמוקרטית: גישות שונות
הגישה הליברלית
הפרט הוא המרכיב הבסיסי של החברה, ויש לייחס לו ולחירות ערך עליון. ע"פ גישה זו, החברה המדינית מורכבת מציבור של פרטים אשר נולדו חופשיים ושווים, וזכותו של כל פרט לקבוע את סדרי חייו. תפקידה העיקרי של המדינה הוא להגן על החירויות על הפרט. מכאן, הממשל במדינה יהיה חייב להיות מוגבל. במרכז הגישה נמצא האדם, והתפקיד המרכזי של השלטון הוא להגן על חירויות הפרט, כדי שהאדם ינצל בצורה המירבית ביותר את הפוטנציאל הטמון בו. השלטון מתערב מעט ככל האפשר בתחום החברתי-כלכלי. השיוויון יושג ע"י כוחות השוק (ועדה וביקוש) ושיפור מצב החברה יבוא גם ע"י שיפור מצבו של כל אדם שינצל את הפוטנציאל שלו. לכן, התערבות המדינה במישור החברתי0כלכלי היא מינימלית, ונועדה אך ורק לספק צורכי קיום ביסיים ביותר למי שאינו מסוגל להשיגם בעצמו, על מנת לשמור על כבוד האדם כאדם.
דוגמא למדינה ליברלית - ארצות הברית. השלטון בארה"ב יזכה לאהדה רק כאשר הוא ממלא כראוי את תפקידו בהגנה על חירויות הפרט.
הגישה הסוציאל-דמוקרטית
מתבססת על נקודות ראות חברתית-קהילתית שבה לחברה יש אחריות ומחויבות ע"פ כל הפרטים המשתייכים אלייה. לכן, לשיוויון בחברה הסוציאל-דמוקרטית ישנה חשיבות רבה. במרכז הגישה נמצאת החברה וצריך לדאוג לשיוויון מבחינה חברתית כלכלית ולפי הגישה יש לצמצם פערים חברתיים כלכליים. המדינה מתערבת על מנת לצמצם הפערים שבחברה. גישה זו טוענת שבעקבות פערים חברתיים ואי שיוויון המעמד השליט יהפוך את בני השכבות הנמוכות לנתינים צייתנים ולדמוקרטיה לא יהיה תוכן ערכי. בגישה זו ישנו איזון בין חירות ושיוויון לטובת הכלל.
דוגמא למדינה שאימצה את הגישה ישראל
ניתן לומר שהדומה לשתי הגישות הוא הסכמה על עיקרון החירות, קדושת זכויות הפרט וחשיבותן. ההבדל טמון במידת השיוויון ברצויה בחברה ובשאלה עד כמה המדינה צריכה להיות מעורבת בחברה ובכלכלה כדי לקדם את השיוויון בתחומי החינוך, השיכון, הבריאות, ההכנה ותוחלת החיים.