תנועת ההשכלה

• תנועת ההשכלה היא תנועה שקמה במאה ה-18 במערב אירופה. ה"משכיל" היהודי צירף

לידיעתו בתורה שליטה בלשון העמים, בקיאות בהשכלה כללית, התעניינות בהווי העולם הלא-יהודי. קנה המידה החדש הוא השכל, התבונה והטבע ולא רק המסורת. מנהיגה הרוחני של תנועה זו היה משה מנדלסון, פילוסוף יהודי שחי בגרמניה. מנדלסון ביקש להוכיח כי אדם יכול להישאר יהודי נאמן ברשותו הפרטית, ויחד עם זאת לתרום לתרבות הכללית. מפעלו הספרותי הגדול הוא תרגום התורה לגרמנית עם ביאור חדש.

• תנועת ההשכלה החלה כמרי רוחני: מרד כנגד הדת העל-טבעית והכנסיה ובעד דת טבעית ומוסרית מעשית.

התנועה הייתה נגד האמונה בכוחות העל-טבעיים ובעד פשטות וחופש לפרט, התנועה דגלה בשוויון זכויות וחינוך לכל.

תנועת ההשכלה הייתה חילונית באופיה, ספקנית, מעשית וליברלית. ממנהיגיה הראשונים היו לוק ויום באנגליה, מונטסקיר, וולטר בצרפת. השלב ההתחלתי של תקופת ההשכלה היה בעיקר שוללני, אולם החלל הריק שנוצר ע"י הביקורת ההרסנית החל מתמלא עד מהרה באידאה חדשה: הטבע, האינסטינקטים והרגשות הטבעיים של האדם הם מקור ההשכלה האמיתית והפעולה הנכונה.

רוסו היה מבשרה הראשי של תנועת ההשכלה (רעיון התנועה התגבש לאחר 1760) אשר הטביע את חותמו על הפילוסופים לסינג והרדר ועל התנועה הספרותית בגרמניה שכינויה היה "שטורם אונד דרנג" (סער ודחף).

המשותף לשתי האידאות הבסיסיות של המאה ה18 היה אמונה ביעילות ההשכלה ואמונה בערכו של הרגש הטבעי הפשוט.