סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

אנה פרנק- יומנה של נערה

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יומנה של נערה - אנה פרנק

רפלקציה

בקטע הראשון אנה מספרת על יום הולדתה ה-13 ועל המתנות שהיא מקבלת. היא נשמעת כמו ילדה עליזה ומלאת חיים. אנה מספרת על הכתיבה ביומנה והיא אומרת שבשביל ילדה כמוה זו חוויה לכתוב יומן. אני חושב שגם בשבילי זו היתה חוויהלכתוב יומן, בדיוק כפי שהיא חושבת על כתיבת היומן, משום שאח"כ תוכל להראות לילדיך על עברך, זהו תיעוד נפלא.

בקטע השני ואילך אנה קוראת ליומן בשם קיטי – בתור חברה דמיונית שאנה מספרת לה את הכל – ולפי דעתי זה מראה על שאנה היא ילדה בעלת דמיון מפותח.

כעבור זמן אנה הכירה בחור בשם הארי, והוא סיפר לה הרבה על חייו. כמה ימים מאוחר יותר אנה הכירה את הארי למשפחתה, אנה קנתה עוגת-זיבדה וממתקים, אך הארי ואנה לא רצו לשבת סתם זה ליד זה על הכסאות אז הם יצאו לטייל. הארי החזיר את אנה 10 דק' אחרי שמונה - אבא של אנה כעס על השעה המאוחרת שהגיעה אנה – ולפי דעתי צדק כשכעס כי צריך לשים גבולות ובעיקר כשיש סכנה בחוץ (היה מסוכן אז ליהודים להיראות מהשעה שמונה ואילך מחוץ לבית). בסופו של דבר אנה הבינה מחברתה שהארי מאוהב בה ואנה חשבה שזה נחמד. מרגוט אחותה של אנה אמרה על הארי שהוא בחור טוב וגם אמא של אנה שיבחה אותו - מה שמראה על עזרה הדדית וחברתית במשפחה.

כעבור כמה ימים אנה ומרגוט היו לבדן בבית ופתאום נשמע צלצול בדלת, אנה הייתה רחוקה מהדלת ולא שמעה את הצלצול אך מרגוט אמרה לה שזו קריאת התייצבות (פירושה של קריאת ההתייצבות הייתה ידועה לכולם ואנה ראתה בדמיונה כבר את מחנות הריכוז ותאי הבידוד) לאבא מהס"ס. אמא של אנה נכנסה בדלת עם ואן דאן (ידיד וחבר לעבודה של אביה של אנה) ודיברה איתו ביחידות. בינתיים מרגוט סיפרה לאנה שאבא הוא לא זה שהוזמן לקריאת התייצבות כמו שחשבה, אלא היא עצמה (מרגוט) – אנה פרצה בבכי. קטע זה נגע לליבי כי כשילדות בגיל צעיר כ"כ (13 ו-16) מדברות על כאלה דברים מפחידים ומסוכנים זה פשוט עצוב. לפי דעתי זה מה שמראה שבאותה תקופה כולם חיו בפחד מהשלטון הנאצי. האבא סיפר למרגוט על שהם צריכים מקום מחבוא עד סיום המלחמה, אנה היתה סקרנית ושאלה שאלות רבות על ה"מחבוא". אך כבר אנה ומרגוט החלו לארוז את החפצים הכי נחוצים להן. הדבר הראשון שאנה ארזה היה יומנה – מה שמראה לפי דעתי על אהבתה הגדולה ליומן ולחברתה הדמיונית קיטי.

אנה מדברת כל פעם ליומן שהיא מאחרת לכתוב לו בגלל כל מיני מקרים, לפעמים היא אומרת לו "הזנחתי אותך כבר חודש" וכדומה – מה שמראה שיומנה לא היה הדבר המרכזי בחייה אך בכל זאת בו היה רשומים כל הפרטים החשובים על חייה.

אנה מספרת לקיטי (ליומן) כמעט על הכל – היא מספרת שהיא רבה עם אמא שלה ולא בפעם הראשונה, ולצערה היחסים בינה לבין אמה לא טובים ביותר, גם עם אחותה מרגוט היא לא יכלה להסתדר. אנה רוצה מאוד להיות הידידה הכי טובה של אמא שלה אך זה לא תמיד הולך.

אנה ומשפחתה גם כשהם במחבוא הם חוגגים בחגים – אנה אמרה שחג חנוכה וחג ניקולאס הקדוש חלו כמעט באותו זמן השנה. אנה מספרת גם שבגלל שיש מחסור בנרות הם מדליקים אותם ל-10 דק' בלבד, והעיקר הוא שלא יחסר השיר. ואן דאן התקין להם חנוכיה מעץ – קטע זה מראה שהם לא היו מדוכאים כל הזמן בחדרם אלא גם חגגו כשהיה צריך בחגים וכן ניסו להנות קצת בחיים, זה מראה גם שהם לא היה סגורים כל הזמן בחדר כי הם ידעו את התאריכים מתי בא כל חג. גם את חג המולד הם חגגו כל אחד הכין משהו מחמאה.

אנה עושה כל מיני שיעורים מיוחדים, כמו למל שיעורי קצרנות – אך היא אומרת שהם הסתיימו והם עכשיו מתחילים להתאמן כדי להגדיל את מהירותם.

אנה כל פעם שומעת את החדשות ודרוכה לכל מהלך שקורה – פעם אחת (מהפעמים שהיא שמעה את החדשות) היא סיפרה שיש חדשות פוליטיות מצויינות - באיטליה נאסרה המפלגה הפאשיסטית כאלה חדשות דומות היא גם סיפרה.

כעבור כמה זמן סבתא של אנה סבלה ממחלה פנימית קשה – אנה הייתה מאוד עצובה כשסבתא חלתה. לדעתי זה אנושי מאוד להיות עצובים כשמישהו קרוב אלינו חולה במחלה קשה ורואים את זה כשאנה אמרה שהיא הייתה עצובה.

אנה התיידדה עם פטר והיא אוהבת אותו אך גם מרגוט אוהבת אותו. אמא של אנה אומרת שהיא חושבת שפטר מאוהב באנה. מה שמראה שלמרות כל הריבים בין אנה לאמא שלה היא לא תשנה את מה שהיא חושבת באמת אלא מספרת לאנה את האמת כפי שהיא חושבת.

לסיכום,,לאחר שקראתי את הספר וראיתי את החדר של אנה פרנק בביקורי בהולנד, ממש הרגשתי שהיא לידי. חשבתי איך הם הרגישו ואפילו הרגשתי זאת מאד על עצמי. פתאום ליבי פעם מהר מאד ובכיתי בלב. היה לי מאד עצוב לראות את מה שהתרחש שם. לא הבנתי איך היטלר יכול לעשות דבר נורא כזה. הרגשתי רע מאד והיה לי קצת קשה לראות את הדברים האלו. זה קרה לסבי כאשר הוא היה ילד. סבי היה ניצול שואה וסיפר לי רבות על מה שקרה שם, וזה נורא וקשה מאד להבין איך היטלר הגזען הצליח להשמיד כל כך הרבה אנשים חפים מפשע.


עלילה

לאנה פרנק נדמה היה שמרחק של שנים הפריד בין חייה לבין אותו יום א' בבוקר שבו הכל השתנה עבורה ועבור שאר בני משפחתה. מנערה רגילה המבקרת בבית ספר ומתעניינת בלימודים וברכילות ככל הנערות בגילה, הופכת אנה לנערה שחייה עומדים בסכנה והיא נאלצת לחיות במחבוא, בצפיפות, בשקט ובחשש מתמיד מפני מבקשי נפשה. אנה פרנק היתה נערה יהודיה שחיה באמסטרדם בתקופת מלחמת העולם השנייה והספר הזה הוא היומן שכתבה במסתור עד אשר משפחתה נתגלתה על ידי הנאצים. באותו בוקר יום א' יצאו בני משפחת פרנק אל מחבואם. אנה ואחותה מרגוט ארזו בילקוט בית הספר רק את החפצים הנחוצים ביותר. הם לבשו שכבות רבות של בגדים תחתונים, בגדים, מעילים, מצנפת ונעליים. אסור היה לראות עליהם שהם בורחים מביתם. בגשם שוטף, רכובים על אופניים הצליחה המשפחה, להגיע מבלי למשוך תשומת לב אל מקום מחבואם לשנתיים הקרובות. בבניין שימש כבית אריזה, כשרק ספרייה מפרידה בין העולם החיצוני לבין המשפחות המסתתרות, כותבת אנה פראנק את יומנה. היא כותבת אותו כמכתבים אל חברתה הדמיונית קיטי וחושפת בגילוי לב את סיפור חייה בדירת המחבוא. השותפים לדירה הם בני משפחת ואן פלס ופריץ פפר, שאנה קוראת לו אלברט דיסל. אם נדמה כי דבר אינו יכול להתרחש בדירה סגורה אין זה כך, כי אנה הופכת ביומנה כל אירוע פשוט ויום יומי למעניין. היא מתארת את היחסים המורכבים בתוך משפחתה, את היחסים בין המסתתרים בדירה ואת היחסי שלה עם פטר, נער מתבגר כמוה. בין השורות נחשפת המציאות הקשה של החיים בתקופת השואה של יהודי אירופה כפי שאנה מבינה אותה.


דמות ראשית

תאור חיצוני

לאורך הסיפור לא ניתן תיאור חיצוני של הדמות באופן מפורש מאחר ואנה מספרת את הסיפור של עצמה ביומן אישי, ולא מתוך מטרה לכתוב ספר. אנה היא נערה כהת עיניים וכהת שיער. שיערה מגיעה עד הכתפיים וחיוך תמידי נסוך על פניה.

תאור פנימי

אנה פרנק היא נערה מתבגרת בגיל העשרה. היא מאד בוגרת ביחס לגילה ומסתכלת על הדברים הקורים לה מנקודת מבט שקולה והגיונית. היא מלאה באופטימיות ובאהבת האדם והיתה כמהה לחופש. היא ילדה שובבה, עליזה ומלאת חיים. המקום המדכא בעליית הגג החשוכה יכל לגרום לכל אדם שפוי לצאת מדעתו, אך אנה אינה נכנעת לרגשות אלו ואינה נותנת לחשיכה ולדממה שנכפו עליה להשתלט על מצב רוחה. היא תמיד שומרת על מצב רוח מרומם ומנסה לצחוק ולהצחיק את הסביבה. העיסוק החביב עליה במיוחד הוא הכתיבה. במקום השני היא אוהבת לקרוא על מגילות יוחסין ותחביב השלישי הוא התעניינותה בהיסטוריה. תחביב רביעי הוא התעניינות במיתולוגיה של יוון ורומי. כמו כן היא עוסקת בכוכבי קולנוע ובצילומים משפחתיים. המקצועות שהיא שונאת במיוחד הם אלגברה, הנדסה וחשבון. אנה הרהרה על עתידה כעיתונאית, זהו חלומה. גם במחבוא הכתיבה נתנה לה סיפוק רב, הקלה על מכאובי ההווה והחזירה לה את אומץ ליבה. היא מתכננת להוציא ספר בשם "המחבוא" בעתיד, אשר יתבסס על רישומי היומן. הנערה התאמצה שלא לאבד את התקווה לעתיד טוב יותר. גם במקום המחבוא אין היא אדישה לטבע ולקסמיו, אותם היא ציינה ביומנה מפעם לפעם, ויותר מכל היא הייתה כמהה לחופש: "האמיני לי שאם היית סגורה כשנה וחצי, זה היה די נמאס עלייך. לרכב על אופניים, לרקוד, לשרוק, לראות את העולם, להרגיש צעירה, לדעת את תחושת החופש - לכל אלה אני מתגעגעת אך עליי להסתיר זאת" (24 בנובמבר 1943).


יחסה לדמויות אחרת

שררה ציפיה לבואה של משפחת ואן-דאן, אולם אחרי ימים אחדים אנה הייתה מאוכזבת - פטר שטרם מלאו לו 16 שנים הוא ביישן ומשעמם למדי, שוכב כל היום באפס מעשה על מיטתו, עוסק קצת בנגרות ומשחק עם חתולתו. הגברת ואן-דאן מתחמקת מן העבודה המוטלת לפי התור על כל המסתתרים, ופותחת מדי פעם במריבות איומות עם בעלה. גם היחסים בין אמה של אנה לבין גברת ואן-דאן אינם טובים. האם העירה לגברת שהתנהגותה אינה הולמת, וזו פרצה בצעקות וטוענת שאנה אינה מחונכת. אנה תיארה ביומן: "כאשר אני לוקחת רק קצת ירק שאיני אוהבת ואוכלת במקומו תפוח-אדמה אין הגברת ואן-דאן יכולה לעבור בשתיקה על התפנקות זו: ירקות טובים לבריאות. גם אימא שלך אומרת זאת. קחי עוד קצת! היא מפצירה בי, עד שאבא מתערב ותומך בסירובי, ואז מתערבת הגברת שוב "היית צריכה להיות אצלנו בבית, שם לפחות מחנכים את הילדים. זה אינו חינוך. אנה מפונקת מאד, אני לא הייתי מרשה דבר כזה אילו הייתה אנה בתי!" תמיד, כותבת אנה, נגמרים המשפטים ב"אילו אנה הייתה בתי". אולם, אנה יודעת להשיב מלחמה שערה, אם כי הוריה הזהירו אותה שעליה לרסן את לשונה. לפי דברי הגברת ואן-דאן אנה היא: גסה במנהגיה, יהירה, עקשנית וחצופה. ואף שהוריה מגינים עליה תמיד, אמה של אנה מושפעת מדברי הקטרוג ונוזפת פעם בפעם באנה, ומערכת היחסים ביניהן נפגמת. אנה מצאה חסרון נוסף בגברת ואן-דאן: היא מנסה לפלרטט עם אביה של אנה ומלטפת את לחייו ושערו. אביה הסתייג ממנה, לעג להתנהגותה והטעים את כיעורה החיצוני. אורח חדש מצטרף - דיסל, רופא שיניים שאישתו בחו"ל ההופך לשותפה של אנה בחדר. איש זה התברר כטרדן ואנוכי, וקשה לאנה למצוא שפה משותפת איתו. היחסים בין המסתתרים לאנה מתדרדרים מיום ליום (קטע מיומנה): "הכל אומרים שאני מעושה כשאני מדברת, מגוחכת כשאני שותקת, חצופה כשאני משיבה, ערמומית כשיש לי רעיון טוב, עצלה כשאני עייפה, אנוכית כשאני אוכלת יותר מדי, כל היום אני שומעת שאני תינוק - ואני נפגעת מאד" לפעמים אנה מאשימה את עצמה: "והייתי מתפללת לאלוהים שייתן לי אופי אחר... אופי אשר לא מקומם נגדי את כל האנשים. בין אנה לפטר מתעוררים אט אט רגשות, אך לא במהרה מודים בהם שני הצעירים.

תפקידה בסיפור

אנה היא הגיבורה הראשית בסיפור, היא מתארת את העלילה וסביבה מתנהלים כל חיי המשפחה. אנה מתעדת ביומנה את קורות חייה ובכך נוספת עוד פיסת אינפורמציה אודות היהודים בתקופת השואה.

התייחסותי לדמות זו

אנה פרנק היא דמות רב גונית. היא שובבה ומשוחררת, חכמה, נבונה ומלאת חיים, היא דמות משעשעת אשר גורמת לקורא סקרנות והנאה מרובה במהלך קריאת יומנה.

השפעת הדמות עליי

דמותה של אנה פרנק השפיעה עליי מאוד משום שהייתי גם בביתה – ושם אני הרגשתי שהיא לידי. חשבתי איך הם הרגישו, ואפילו הרגשתי זאת מאד על עצמי. פתאום ליבי פעם מהר מאד ובכיתי בלב. הרגשתי רע מאד והיה לי קצת קשה לראות את הדברים האלו. לאחר מכן כשקראתי את הסיפור, בכלל לא הבנתי איך נערה בגיל העשרה מספרת על דברים כאלה מפחידים וחיה בפחד מפני הנאצים.


דעתי על הדמות

לדעתי אנה פרנק היא דמות עליזה, מלאת חיים ואנושית, היא יודעת ומבינה מתי העניינים מתחממים ואת כל הקשור למלחמה. אנה פרנק תמיד בענייינים, היא נמצאת במקום הנכון ובזמן הנכון. לדעתי, אנה פרנק היא פשוט נערה מתבגרת בגיל העשרה שלומדת את החיים הקשים ואת החיים היותר פשוטים. היא הכירה את החיים הקשים כשהיא עברה למחבוא (למקום המסתור) והיא הכירה בחיים הפשוטים יותר כשהייתה בביה"ס כשהיא הייתה קטנה יותר עם כל חברותיה, לפני פרוץ המלחמה.


דמות משנית

הדמות המשנית עימה הכי הזדהיתי היא אחותה של אנה – מרגוט. מרגוט יכלה לפעמים להיות סימפטית ולפעמים קנאית שרבה עם אנה. יחסיהן של אנה ומרגוט לא היו הכי טובים – הן לא היו החברות הכי טובות שמספרות הכל אחת לשנייה. הזדהיתי עם מרגוט יותר מאשר כל שאר הדמויות, משום שהיא לפעמים פירגנה לאחותה ועזרה בעבודות הבית כשנתבקשה – היא פירגנה לאחותה כשאנה התיידדה עם הארי, מרגוט אמרה לה שהיא חושבת שהוא בחור טוב. מרגוט היא חברותית וסימפטית, יודעת לעזור וגם להיות אחות בכורה טובה שנותנת דוגמא טובה לאחותה הקטנה. מרגוט עזרה בעבודות הבית ולהוריה בטיפול באנה. מרגוט לפי דעתי היא אחות שיכולה להיות טובה מאוד, אך גם יש לה את הצד השני אם הריבים עם אנה ויחסה אליה. מרגוט השפיעה עליי בכך שאני צריך יותר לעזור להורים בעבודות הבית ולא להתחשב רק בעצמי אלא גם באחרים, כמוה.


מסר

המסר הוא בעצם החיים באי של שפיות בצל האי שפיות שסבבה את היהודים כל אותה תקופה בה שלטו הנאצים. ההבנה שלילדה כל כך צעירה - חיים כל כך קשים, לחשוב שלא היו לה צעצועים, חברים (במחבוא), ועוד עם כל אלה לחיות בפחד, במיסתורין ובסכנה כמובן. כל אלה מראים על אי צדק, שילדה כל כך צעירה עברה 15 שנה של קשיים וסכנות, כמובן היו עוד המון ילדים כאלו אך היא גם כתבה את זה ביומן. אנה פרנק כשכתבה את יומנה לא חשבה שזה יהפוך לספר שכמעט וכל העולם ידע עליו אלא כתבה אותו בשביל עצמה משום שלפי דעת חשבה שלא תפגע ותוכל כשתגדל להראות את זה לילדיה ולהחליט מה היא עושה עם זה. כל היומן הזה הוא בעצם חוויה רגשית ואפילו היא אמרה את זה בימונה – "...בשביל ילדה כמוני זו חוויה לכתוב יומן כזה...". עליי זה השפיעה באופן קשה משום שלחשוב שאם (חס וחלילה) ואני הייתי חי בכאלה חיים הייתי פשוט מתייאש מעצמי ומכולם כי פשוט שאתה חי בצורה כזאת את החיים אתה לא מסוגל כילד בודד לעשות דבר.


המספר

סוג המספר

סוג המספרת בסיפור שקראתי היא מספרת גיבורה, כלומר, הדמות הראשית בסיפור היא זו שמספרת את מעשיה ואת אשר קורה סביבה. המספרת בסיפור יומנה של נערה, היא למעשה גם הסופרת וגם הדמות הראשית בסיפור. אנה פרנק היא זו שכותבת על חייה מנקודת מבטה ולכן היא מספרת גיבורה.


מספר הסיפור

מספרת הסיפור היא אנה פרנק והיא מספרת את הסיפור מנקודת מבטה של נערה בגיל העשרה הפעילה גם בסיפור. אנה בעצם כותבת על עצמה, על משפחתה ועל כל מה שקורה סביבם בסיפור, היא רושמת את כל המקרים החשובים שהיא עוברת בחייה והדברים שבעיניה מעניינים. אנה לא חשבה שיומנה באמת יהפוך לספר מפורסם, לכן היא לא חושבת על עניינו (הקוראים) אלא רק מה שטוב בעיניה ובעיני קיטי (חברתה הדמיונית שהיא בעצם היומן).

הסופר

  • שם הסופרת: אנה פרנק.
  • תולדות חייה: אנה פרנק נולדה בפרנקפורט שבגרמניה, כביתם השנייה של אוטו היינריך פרנק ואשתו אדית. מכיוון שהוריה היו יהודים נאלצה כל המשפחה להגר לאמסטרדם שבהולנד, בשנת 1933, מאימת הנאצים. אביה של אנה נתמנה למנהל של חברת מניות. משפחת פרנק נכנסה לגור בבית במרוודהפליין בדרום העיר. אנה ואחותה הבכורה מרגוט הלכו לביה"ס מונטסורי בקרבת הבית, בשנת 1941 העבירו אותן לביה"ס התיכון היהודי.

אנה פרנק הייתה נערה יהודיה שנולדה בפרנקפורט שבגרמניה ב- 12 ביוני 1929. בהיותה בת ארבע נמלטה עם משפחתה לאמסטרדם שבהולנד בגלל עליית הנאצים לשלטון. בהולנד למדה בגימנסיה היהודית. כשנכבשה הולנד ויהודייה החלו להישלח למחנות השמד, נאלצה המשפחה לרדת למחתרת ולהסתתר מפני האיום הנאצי. ב- 9 ביולי 1942 ברחה עם משפחתה והסתתרה בדירת מסתור שהכין האב. ביום הולדתה ה- 13 החלה אנה פרנק לכתוב את מכתביה לקיטי, שהם למעשה פרקי היומן שכתבה במשך למעלה משנתיים במחבוא. ב-4 באוגוסט 1944 התגלה המחבוא על ידי הנאצים, כנראה בעקבות הלשנה. אנה, משפחתה והיהודים הנוספים שהסתתרו איתם נתפסו ונשלחו למחנות ריכוז. אנה ואחותה נשלחו למחנה ברגן בלזן ושם במרץ 1945 מצאו את מותן ממחלת הטיפוס. אנה היתה בת 15 במותה. כל משפחתה של אנה פרנק נספתה בשואה פרט לאב, אוטו פרנק, ששרד ופרסם את היומן. הבית שבו הסתתרו אנה ובני משפחתה הפך למוזיאון באמסטרדם, המשמש כמרכז להסברה ולהנצחה.

  • השנה בה נכתב הספר: את היומן אנה התחילה לכתוב ב-12 ביוני 1942 וסיימה ב-1 באוגוסט 1944.
  • הקשר של הסופרת לשואה: הקשר של אנה לשואה הוא שבסופו של דבר היא חוותה אותה וחיה בסתר בזמן כמעט כל המלחמה. אנה גם כתבה בזמן השואה (המלחמה).