סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 12: שורה 12:     
בכל אופן, גם שיתוף פעולה מוגבל זה, כלל מסירה של יהודים למותם! נוכח מצב זה הותקפו היודנראטים במהלך המלחמה ולאחריה כמשתפי פעולה שמסרו את אחיהם למוות והקלו על הגרמנים את מלאכת ההשמדה. לשיפוטיות זו אין ממש מקום - מאחר ואיננו יכולים לשים את עצמנו במקום צ'רניאקוב, רומקובסקי, גנס או באראש ולהבין באמת איך היינו אנו פועלים במקומם!  
 
בכל אופן, גם שיתוף פעולה מוגבל זה, כלל מסירה של יהודים למותם! נוכח מצב זה הותקפו היודנראטים במהלך המלחמה ולאחריה כמשתפי פעולה שמסרו את אחיהם למוות והקלו על הגרמנים את מלאכת ההשמדה. לשיפוטיות זו אין ממש מקום - מאחר ואיננו יכולים לשים את עצמנו במקום צ'רניאקוב, רומקובסקי, גנס או באראש ולהבין באמת איך היינו אנו פועלים במקומם!  
פעמים רבות האופן בו נתפסים אנשים אלו קשור בהתנהגותם ובאופיים ולא בהחלטות  שקיבלו: כך רומקובסקי לא היה אהוד על תושבי גטו לודג' בגלל אופיו הרברבני ושכרון הכח שלו, גנס היה אהוד בגטו וילנה אך שנוא על גורמי המחתרת (שהם אלו ששרדו את השואה והנציחו את דמותו בזיכרון הקולקטיבי שלנו), צ'רניאקוב היה אדם שקט ומופנם ולא זכה להשאיר רושם על סובביו, למרות שעמד בראש גטו ורשה, הגדול ביותר באירופה, ובאראש בביאליסטוק קיים קשרים עם המחתרת, ולמרות שמנע מרד, נתפס כאדם הגון וחיובי. כלומר, אנו שופטים אנשים אלו לא רק נוכח ההחלטות שלהם בעניין שיתוף הפעולה עם הנאצים, אלא על פי קריטריונים נוספים.
+
פעמים רבות האופן בו נתפסים אנשים אלו קשור בהתנהגותם ובאופיים ולא בהחלטות  שקיבלו: כך רומקובסקי לא היה אהוד על תושבי גטו לודג' בגלל אופיו הרברבני ושכרון הכח שלו, גנס היה אהוד בגטו וילנה אך שנוא על גורמי המחתרת (שהם אלו ששרדו את השואה והנציחו את דמותו בזיכרון הקולקטיבי שלנו), צ'רניאקוב היה אדם שקט ומופנם ולא זכה להשאיר רושם על סובביו, למרות שעמד בראש גטו ורשה, הגדול ביותר באירופה, ובאראש בביאליסטוק קיים קשרים עם המחתרת, ולמרות שמנע מרד, נתפס כאדם הגון וחיובי. כלומר, אנו שופטים אנשים אלו לא רק נוכח ההחלטות שלהם בעניין שיתוף הפעולה עם הנאצים, אלא על פי קריטריונים אחרים.
    
נתמקד במדיניות שמרבית היודנראטים נאלצו ללכת בה: שיתוף פעולה מוגבל עם הנאצים.  
 
נתמקד במדיניות שמרבית היודנראטים נאלצו ללכת בה: שיתוף פעולה מוגבל עם הנאצים.  
שורה 19: שורה 19:     
תפיסה זו באה לידי ביטוי מושלם בנאומו של יו"ר היודנראט בגטו לודג', חיים רומקובסקי בספטמבר 1942, כשנדרש לשלוח את הילדים למוות:
 
תפיסה זו באה לידי ביטוי מושלם בנאומו של יו"ר היודנראט בגטו לודג', חיים רומקובסקי בספטמבר 1942, כשנדרש לשלוח את הילדים למוות:
"אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מן הגיטו, ואם לא – "נעשה זאת אנחנו". הועמדה השאלה : "האם היה עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו, או להשאיר זאת לאחרים?", אך כיוון שלא היינו מודרכים על ידי המחשבה "כמה יאבדו" אלא "כמה ניתן להציל?" הגענו אנחנו, כלומר אני והמקורבים ביותר אלי בעבודה, למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזירה לידינו. אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם, אני מוכרח לקטוע איברים, בכדי להציל את הגוף! אני מוכרח ליטול ילדים ואם לא, עלולים להילקח, חס ושלום, גם אחרים…" (סיפורם של גטו לודג' ושל רומקובסקי מוצג במספר מחזות: הבולט שבהם הוא המחזה "גטו" של סובול)
+
"אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מן הגיטו, ואם לא – "נעשה זאת אנחנו". הועמדה השאלה : "האם היה עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו, או להשאיר זאת לאחרים?", אך כיוון שלא היינו מודרכים על ידי המחשבה "כמה יאבדו" אלא "כמה ניתן להציל?" הגענו אנחנו, כלומר אני והמקורבים ביותר אלי בעבודה, למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזירה לידינו. אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם, אני מוכרח לקטוע איברים, בכדי להציל את הגוף! אני מוכרח ליטול ילדים ואם לא, עלולים להילקח, חס ושלום, גם אחרים…"  
    
רומקובסקי, כמו גם יעקב גנס בגטו וילנה, באראש בביאליסטוק ואחרים, נקטו בגישה של: "הצלה דרך עבודה": הפיכת הגטו לסדנת ייצור של מוצרים חיוניים לצבא הגרמני ולמאמץ המלחמתי של גרמניה, תוך העשרת אנשי הSS הממונים על הגטו, ששילשלו לכיסם סכומים נאים ושהיה להם אינטרס ברור להשאיר את אנשי הגטו בחיים. ע"י הפיכת הגטו והאוכלוסייה בו לפרודוקטיביים עבור הגרמנים, האמינו אנשי היודנראט, שניתן יהיה להציל לפחות חלק מהיהודים מהמוות שנגזר עליהם ע"י הגרמנים. כמובן שגישה זו הכתיבה מיהם היהודים שצריכים לשרוד: צעירים וצעירות שכוחם במותניהם ושיכולים לעבוד בהתמדה וביעילות, ומי הם היהודים "המיותרים", שאין ברירה אלא להקריב: החל בפושעים, פליטים, חולים וקשישים וכלה בילדים עד גיל 10, 13 או אפילו 16, הצעירים מדיי לעבוד. כפי שביטא זו רומקובסקי בנאומו: הגישה הייתה שיש לקטוע אברים (קשישים, ילדים) כדי להציל את הגוף (היהודים העובדים).  
 
רומקובסקי, כמו גם יעקב גנס בגטו וילנה, באראש בביאליסטוק ואחרים, נקטו בגישה של: "הצלה דרך עבודה": הפיכת הגטו לסדנת ייצור של מוצרים חיוניים לצבא הגרמני ולמאמץ המלחמתי של גרמניה, תוך העשרת אנשי הSS הממונים על הגטו, ששילשלו לכיסם סכומים נאים ושהיה להם אינטרס ברור להשאיר את אנשי הגטו בחיים. ע"י הפיכת הגטו והאוכלוסייה בו לפרודוקטיביים עבור הגרמנים, האמינו אנשי היודנראט, שניתן יהיה להציל לפחות חלק מהיהודים מהמוות שנגזר עליהם ע"י הגרמנים. כמובן שגישה זו הכתיבה מיהם היהודים שצריכים לשרוד: צעירים וצעירות שכוחם במותניהם ושיכולים לעבוד בהתמדה וביעילות, ומי הם היהודים "המיותרים", שאין ברירה אלא להקריב: החל בפושעים, פליטים, חולים וקשישים וכלה בילדים עד גיל 10, 13 או אפילו 16, הצעירים מדיי לעבוד. כפי שביטא זו רומקובסקי בנאומו: הגישה הייתה שיש לקטוע אברים (קשישים, ילדים) כדי להציל את הגוף (היהודים העובדים).  
39

עריכות

תפריט ניווט