סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

נפילת הקיסרות הסינית

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בעיות הפנים והחוץ של הקיסרות הסינית ונפילתה

הגורמים והביטויים של האימפריאליזם בסין עד תחילת המאה העשרים:

רקע

אימפריאליזם פרושו מדיניות של עם השואפת לכבוש ולשעבד עמים זרים. אנו משתמשים במושג כדי לתאר את הכוונה להתפשטות טריטוריאלית, מעבר לים של מעצמות אירופה (אנגליה, רוסיה, צרפת, איטליה בלגיה) וארה"ב החל מאמצע המאה ה-19.

באירופה היו גורמים רבים רשמיים ובלתי רשמיים, בודדים, קבוצות, חברות וממשלות שיזמו פעילות אימפריאליסטית. ביניהם: מגלי עולם, אגודות מיסיונריות, סוחרים, חברות שחיפשו שווקים חדשים, דרכי מסחר וחומרי גלם וממשלות שההשתלטות על טריטוריות מטעמי יוקרה וצבירת השפעה שבאה לידי ביטוי באירופה.

הגורמים והביטויים של האימפריאליזם בסין

חדירת מעצמות אירופה לסין החלה למעשה במאה ה-16 כשפורטוגל והולנד קשרו קשרים עם סין. הקשרים נוצרו כתוצאה מתוקפנות המדינות ובניגוד לרצונה של סין.

תרבות סין הייתה מושתתת על עקרונות קונפוציאניים. תורה ששמה דגש על התנהגותו המוסרית של האדם: חובותיו כלפי משפחתו וכלפי שליטו. כל אדם, במעמדו ובתפקידו, חייב לבצע את משימותיו כמתחייב ממעמדו. על כך מבוסס רעיון ההרמוניה (האיזון) של החברה הסינית.

סין ראתה עצמה כ- "ממלכת המרכז" – סין מרכז של תרבות, של הדרך הנכונה הדאו. כשאתה הולך בדרך הנכונה, הסובבים אותך (מי שאיננו סיני) הוא תועה דרך ואין מה ללמוד ממנו ומכאן שהוא ברברי ויש להימנע מחברתו. אין הצדקה להיות יורד ים מכאן שטוב לי להסתגר בקונכייה שלי כי בה נמצאת הדרך הנכונה – הדאו.

לסינים היו הישגים מרשימים בתחום התרבותי והמדעי. בדרמה, בספרות, בפילוסופיה ובמדעי הטבע. הסינים המציאו את אבק השריפה, המצפן, הנייר, אותיות הדפוס וכו'.


במישור המדיני הקיסרים בסין ראו חובה לעצמם להוכיח כי הם ראויים ל"מנדט השמיימי". רעיון החלפת השושלת בסין נעוץ בתפיסה שקיסר שאיננו מצליח חייב לפנות את מקומו. קיסר שמאבד את ההשראה השמימית הוא לדוגמא קיסר שבימיו חסרים מים או אסונות טבע אחרים, או שנכבש על ידי כוח חיצוני.

"השליט האידיאלי הוא זה המטייל להנאתו על שפת האגם וצופה בברבורים".

ההיגיון הוא, שאם אתה נמצא במצב זה, ענייני המדינה בשליטה וגם המים בשליטה כי הברבורים שטים רק במים רגועים. אם נכנס ארבה לארץ, או מתרחשת רעידת אדמה זה מעיד על שבוש ההרמוניה, מעיד על אבוד ההשראה השמימית ועל בעיה עם הקיסר.


המינהל הסיני היה מפותח מאד וכל פקיד ידע את תפקידו. 18 פרובינציות היו כפופות לשלטונו הריכוזי של הקיסר הסיני שישב בפקינג ב "העיר האסורה".


במשך שנים ראתה סין באירופאים ברברים. הסוחרים והמיסיונרים שהגיעו לסין חויבו בקיום טקס ה "קוטו" – כריעת ברך שלוש פעמים וקידה עמוקה תשע פעמים לפני הקיסר.

העליונות הסינית כלפי המערב באה לידי ביטוי בשלושה אופנים:

  • כל משלחת אירופית שבאה לסין הייתה צריכה להביא מתנות לקיסר. הדבר נחשב כמס מיוחד המבטא את עליונות הקיסר.
  • הסינים נמנעו ממסחר עם המערב פרט לחוזים מסחריים מצומצמים במספרם.המסחר עם סין היה חייב להתבצע רק דרך נמל קנטון.
  • שום חוק אירופאי לא היה בר תוקף בסין. החוק הסיני הוא היה הסמכות העליונה.


ב – 1793 מקרטני הבריטי מנסה להגיע להסכם עם סין. הבריטים ניסו לייצא אופיום למזרח ומשלחתו של מקרטני מגיעה אל הקיסר עם מתנות. על-פי התפיסה הסינית הייתה זו משלחת של ברברים שבאו להעלות מסים (כך נכתב על האפריון שנשאו ת בני משלחתו של מקרטני).

הסינים דרשו ממקרטני לבצע את טקס ה- KOWTON = השתטחות לרגלי הקיסר שמסתיים בהכאת הראש ברצפה. מקרטני מסרב והיו וויכוחים ועד שהגיעו לפשרה. הבסיס לדיונים כבר לא היה רלנבנטי בשלב זה.


ב- 1816 לאחר כישלונו של הלורד ארמהרסט , היה ברור ש: או שמוותרים על סין, או שנכנעים כליל לדרישות הסינים והופכים ואסלים של המערכת הסינית. כך התפתחה אופציה שלישית, פריצה בכוח שתעמיד את הסינים בפני המציאות של החיים ותראה להם איפה נמצא הכוח.

גם רוסיה מנסה בסוף המאה ה-17 לחדור לתוך סין מצפון. התחושה היא שישנו מהלך מרוכז להתקפה כוללת על העוגה הסינית.

התוצאה של העמדה הקשוחה הסינית, שלא מוכנה לקבל את רעיון הסחר הבינלאומי על בסיס של שוויון הוא תולדה של התפיסה הסינית שלברברי אין מה לתרום ואין חומר גלם שעשוי להועיל לסינים. המשק האוטרקי הסיני נתפס כסמל של עליונות.


לקראת 1840 נוצר מצב של איזון לוקה מבחינה מסחרית, שכן הסינים מוכנים רק למכור ולא לקנות כך שמצטברים בסין מטילי זהב וכסף, ובאירופה מצטברות סחורות. חוסר איזון זה גורם בסופו של דבר לשבר.


מלחמת האופיום 1840 – 1842

האופיום חדר לסין במאה ה-7 וה-8 בעיקר כתרופה ונכנס במינון נמוך.

במאה ה- 16 וה- 17 יש ערבוב של אופיום וטבק מטייוואן לחבל פוגין משם מופץ האופיום הלאה.

עישון האופיום בנרגילה הופך לפופולרי יותר והופך לעניין של מותרות . המוצרים הללו נכנסו באופן לא חוקי וכאשר התופעה הולכת ומתרחבת אנו רואים שהקיסר (יונג צ'אנג 1723-1739) במפורש מתחיל במאבק כנגד האופיום ומפיציו.


בנוסף לעניין המוסרי קיימת גם השפעה כלכלית מובהקת. אותה ערמה של מטילי כסף וזהב הולכת ומצטמצמת והסינים משלמים טבין ותקילין עבור הסם הנכנס וכך הוא הופך גם לנזק כלכלי.


עד שנת 1833 יבאה "חברת הודו המזרחית", שפעלה בהיתר מלכותי, כמויות עצומות של אופיום לסין, למרות האסור של השלטונות הסינים. הסחר באופיום מאופיין על-ידי מאזן שלילי לרעת סין כלומר, הפוך של הקערה. הבריטים מובילים את הסחר באופיום משדות הפרג בהודו שבשליטת הבריטים. התוצאה רווח עצום לבריטים והרס הדרגתי של החברה הסינית. באותה עת חל כמובן אסור בריטי על סחר באופיום במערב ובמקביל עידוד הסחר בסם במזרח.


שנה תיבות אופיום שנמכרו
1729 200
1769 1500
1808 4500
1820 10,000
1838 40,000

לקראת 1840 הזמינות של חנויות לעישון אופיום בסין הייתה כמו חנויות למכירת שיכר בעולם המערבי. לקראת 1838 הסחורה סופקה ל-2 עד 3 מיליון מעשנים. הקיסרים עשו ניסיונות לשבור סחר זה ללא הצלחה.


הסינים בניסיונם הנואש להלחם בתופעה שולחים את מושל קנטון לין טסה סיו

LIN TSE-SU ,בשנת 1839 להוביל את המאבק בסוחרי האופיום.

לין מחרים את מחסני האופיום שהיו בידי האנגלים ושורף את האופיום בטקסים מרשימים.

לין מנהל משא ומתן עם לורד נסייר שהיה נציב לענייני הסחר במקום ומנסה לסייע. לורד נסייר הוחלף על-ידי צ'רלס אליוט שמתעמת עם לין.


כשהבריטים מודעים לכך שהם נמצאים תחת מאבק קיסרי מכוון נגדם לרבות ספינות שיטור סיניות הם פונים לקבלת סיוע ממשלתי מבריטניה.

העימות מגיע לשיאו כאשר לין משמיד את הסחורות והדבר מביא לשיגור כוחות צבא בריטי. הבריטים שלחו 16 אוניות מלחמה בריטיות שהפיצו את הצי הסיני לכל עבר. האנגלים משתלטים על ערי החוף של סין מקנטון ועד היאנג-צה ומנתקים את אספקת המזון לפקינג.

המלחמה נמשכת שנתיים (1840-1842), כשלשתי המעצמות תפיסות מתנשאות לגבי עצמן. במהלך השנתיים ספגו הסינים מכה צבאית ניצחת, אך הם גם חוטפים מכה קונספטואלית קשה. ספינות בריטיות קלות מצוידות בתותחים רבי עוצמה, אמצעים אופטיים כמו משקפות תוקפות את הסינים שעומדים חסרי אונים לנוכח התקפה זו.

סין נכנעה ונאלצה לחתום על חוזה ננקינג (1842) שכלל תנאים משפילים וכפה על סין תנאים מחפירים מבחינתה להמשך היחסים עם בריטניה.

הסכמי ננג'ינג 1842

  • ברטניה מקבלת את האי הונג-קונג כבסיס טריטוריאלי לצמיתות,
  • סין משלמת פיצויים של 21 מיליון דולר כפיצויים.
  • נקבעו מחירי מקסימום לסחורות סיניות.
  • 5 נמלים נוספים נפתחו לסחר בריטי: שנחאי, ננקינג, טיינג'ן, פוג'ו ואמוי.
  • במסגרת ההסכם בנוסף להסדרים הכלכליים, הוסכם על עקרון "אכסטריטוריאלי" לפיו זרים שבצעו פשע בנמלים אלה יישפטו על-פי חוקי ארצותיהם ולא על-פי החוק הסיני.
  • בעקבות הסכם ננקינג החלה חדירת שאר המעצמות לסין .

סיכום מלחמת האופיום הראשונה

זוהי מלחמה בה מתקיים עימות פיזי בין שתי התרבויות. נקודת התייחסות ראשונה לעוצמה של כל אחת משתי המעצמות. לסין הייתה תדמית לגבי עצמה וכך לבריטניה, והן נבחנו במלחמה עצמה. תרבות החומר של מעצמת המערב התגלתה כעליונה על תרבות הרוח, עובדה שיוצרת משבר עמוק בסין. קשה היה לתרץ את התבוסה הסינית.

בפריצות קודמות לסין: המונגולית והמנצ'ורית הכובשים נטמעו בתרבות סין, הגבוהה יותר, והכובש הפך לנכבש = סיניפיקציה.

במקרה של הפלישה המערבית, העימות הוא חריף ביותר, ללא פשרה ולא בנוסח שרצו הסינים לראות.

העליונות הטכנולוגית המערבית מאלצת את הסינים להיכנע ויצרה עימות תרבותי, אידיאולוגי ופוליטי שיצמיח את סין החדשה. הפלישה המערבית איימה למוטט את הסינים מעיקרי אמונתם. מלחמת האופיום מציינת תנועה גלובלית של מדינות העולם ביחסם עם סין, ובסין עצמה משבר זה משתלב עם משבר פנימי חריף.

מרד הטאי-פינג (1850 – 1864)

הרקע

מסוף המאה ה-19 ,שטח האדמה המעובד הולך וקטן. במקביל באותה תקופה מתרחשת ההשתלטות של המערב על סין. המעבד הקטן אינו מצליח לשרוד את פגעי האקלים. ברוב המקרים הוא מאבד את אדמתו ואפילו מוכר את בניו ובנותיו לבעל הקרקע הגדול ונוצר תהליך של הצטברות קרקע בידי המעבדים הגדולים.

בעוד שבאירופה, כוח האדם העודף הפך להיות פרולטריון בתהליך העיור של אירופה, והפך להיות הידיים העובדות בתהליך התיעוש, באסיה, ובמיוחד בסין, יש דחייה מהכפר, הרס התא המשפחתי, אבל אין גורם שמושך אליו כמו העיר הגדולה באירופה.

בבעיה זו השלטון צריך היה "לטפל", או ברציחות ומאסרים, או על-ידי רפורמה ויצירת חלופה חדשה. מכאן שהמצב בסין באמצע המאה ה- 19 חמור והוא מחריף מאד לאחר מלחמת האופיום הראשונה.


הפריצה של המערב לתוך סין מביאה מוצרים, שירותים ונוכחות מסחרית לגווניה, ללא חומות מכס, שסין, לו הייתה עצמאית, הייתה יכולה להבטיח.


למשל, כניסת הטקסטיל האירופי פוגע בתעשייה המקומית,

דרכי הניווט והתעבורה המסורתיים בסין עברו לענף הספנות המערבי, ומכאן, מי שמתפרנס מדרכי התעבורה המסורתיות השייט על פני "התעלה הגדולה" מאבד את פרנסתו, לטובת מסילות הברזל ונתיבי השייט המהירים שנשלטו על-ידי ספינות מערביות.

כך הן מסיבות פנימיות והן מסיבות חיצוניות אנו עדים להחרפת המשבר בסין ולמרידות תכופות יותר.

במצב שנוצר צריך את המנהיגות שתתעל את המרד.


הגורמים למרד

מרד ה"טאי פינג" (הממלכה השמימית של השלום הגדול) פרץ, בראשית שנות ה-50 כתוצאה ממספר גורמים:

1. שחיתות המשטר והמינהל של בית מנצ'ו

2. חולשתו של בית מנצ'ו וחוסר יכולתו לעצור את "בני השטן" (האירופאים) לחדור לתוך סין.

3. רעב ושפל כלכלי

4. מלחמת האופיום בה הייתה עסוקה הקסרות

5. מנהיג המרד הונג סיו צ'יאנג Hung Hsiuh – Chuang (1814 – 1864)


הונג (חון) בן ממשפחת איכרים משבט האקה שדרום סין, שאף להיות פקיד. כדי להיות פקיד בסין היה צריך לדעת לקרוא ולכתוב, קליגרפיה ופילוסופיה וכן לעמוד בבחינות אובייקטיביות. יש אומרים שעוצמתה של סין נבעה מאותה פקידות מנדרינית שהייתה העילית של החברה הסינית.

חון נכשל באופן קבוע בבחינות, ואז נתפס לפונדמנטליזם פרוטסטנטי, והושפע מאד מהוגה דעות סיני נוצרי. כשנכשל בשלישית בבחינות לא יצא מחדרו ובהלוצינציות שהיו לו, הוא לקח על עצמו שליחות להציל את העולם מהרשע ומהעיוותים החברתיים, שנבעו לדעתו מרכושנות.


רעיונותיו

1. הוא הציע לערוך רפורמה אגרארית לחלוקה מחדש של האדמה בין המעבדים שלה. .

2. עודף יבול יש לחלק בין כולם, ואסור לצבור רכוש.

3. הוא פיתח מעין רעיון אוטופי רגימנטלי צבאי לפיו יש לעבד את הקרקע מתוך אמונה ואידיאולוגיה נוצרית.

4. הוא בנה לוח שנה חדש.

5. קשריו עם אחותו הביאו אותו לרעיון השוויון ולביטול אי השוויון בין המינים.

6. בתנועה שהקים נאסר המנהג הסיני הקדום של קשירת רגלי הבנות.

7. הוא אסר על עישון אופיום, שתיית שיכר, הימורים ופוליגמיה.

8. הוא קרא לשלטון החדש "הממלכה השמימית של השלום הגדול"

9. הוא יצא נגד השלטון הקיסרי של המנצ'ואים שהם זרים וגם נגד הזרים האירופאים.


המרד

המורדים בהנהגתו של חון מאיימים על השלטון המנצ'ואי במשך 14 שנה. הם מתקדמים מדרום צפונה ומגיעים עד עמק היאנג-צה. אבל, המרד אינו צובר מומנטום, שיביא לפריצה צפונה.

כוחות הממלכה חוברים עם הזרים בגלל רצונם של המורדים לסלק הן את המנצ'ואים והן את הזרים ששתפו פעולה נגדם..

האנשים שסביב חון ובנו, שהשתלטו על העיר נאנגינג, נכנסו להנאות השלטון ולא השכילו להמשיך ולהגיע לבייג'ינג.

בית מנצ'ו מצליח לדכא את המרד וחון מתאבד בשנת 1864 ובנו נהרג .


השפעות המרד

במרד הטאי-פינג ניתן לראות את הדגם הקדום ההיולי של הקומוניזם הרעיוני: קולקטיביות, שתוף וניסיון להביא לידי שוויון. רעיונות אלו צומחים מהשטח כתוצאה מהמצוקות הקיימות, באמצעות הניתוב של חון.

בתנועה של חון יש גם לאומיות מוקדמת היוצאת נגד המנצ'ואים שנחשבים לזרים בסין.

תחושת "האנחנו" של תנועת הטאי- פינג תמשיך בתקופת מלחמת האופיום השנייה ותתחזק מהלך המאה ה – 20.

בתנועת הטאי-פינג ניתן לראות חפיפה בין הלאומיות לקומוניזם. בדרך כלל הקומוניזם נתפס כעל-לאומי וכאל-לאומי. הקומוניזם הוא שמאל והלאומיות הימין והם נמצאים זה מול זה. באסיה התנועה הלאומית והקומוניזם נפגשים ומתבטאים בקומוניזם הסיני.

היבטי ההצלחה של מרד הטאי-פינג

הרעיון הלאומי, הרעיון הפרוטו-קומוניסטי, המאבק נגד המנצ'ואים וכן אלמנט גזעי/אתני, אנטי מנצ'ואי המדגיש את האלמנט החאן (HAN) של הסינים.


היבטי הכשלון של מרד הטאי-פינג

המרד נכשל כי הצליח לעורר נגדו הן את הקיסרות והן את הזרים. בתחילה הכוחות הזרים חשבו שהם יוכלו להסתדר טוב יותר עם חון, אבל הסתבר שחון הוא אתנו-צנטרי, וראה את הזרים כאנשי חסות ולא באופן שונה מאנשי הקיסרות בביג'ינג.

כיום (לאחר פתיחת שערי סין), חון נחשב לגבור. הוא בנה בגדול תפיסה קומוניסטית של שיתוף, שוויון מכניסטי, חופש לאישה, ניסיון להפטר ממנהגים של זנות וכד'. האידיאולוגיה אינה ברת משמעות, אלא מה נקנה מכך למטה.

עזרת האירופאים למנצ'ו להתגבר על המרד העמיקה את מעורבות המעצמות בסין, והעמיק את השנאה לזרים שתמכו בבית מנצ'ו.

במהלך מרד הטאי – פינג החלה בסין מלחמת האופיום השנייה.