עליית הנאציזם-נסיבות וגורמים

הנסיבות והגורמים לעלית הנאצים לשלטון

מחוץ למפלגה

תחום כלכלי

באביב 1922 חתמו הגרמנים והרוסים על הסכם רפלו, בהסכם זה תמכו חוגי הצבא, אך לאומנים קיצונים בגרמניה התנגדו לו בגלל התנגדותם למשטר ברוסיה (המשטר הקומוניסטי) ואף גרמו לרצח רטנאו (שר החוץ הגרמני ממוצא יהודי) שחתם על החוזה.
החוזה אפשר לגרמניה לפתח ולאמן את צבא על אדמת רוסיה וע"י כך לעקוף את ההגבלות בנושא זה בהסכם ורסאי, כמו כן גרמניה החלה להשקיע בשוק הרוסי וע"י כך חיזקה את כלכלתה שלה.

התנגדות גרמניה לשלם פיצויים הביאה לפלישת צרפת ובלגיה לחבל הרוהר - משבר זה העמיד את שתי הממשלות הצרפתית והגרמנית בפני מבוי סתום, שרק לאחר חילופי ממשלות בשתי המדינות ובזכות התערבות אמריקאית נחלצו ממנו.

מינוי של שטרזמן לרה"מ גרמניה ב1924- הביא למספר שינויים: הוא הצליח לייצב את המטבע הגרמני, גרמניה הודתה בחובה לשלם פיצויים ונכונה להגיע לפשרה לשם הסדרת התשלומים.
גרמניה קיבלה הלוואה גדולה, ברובה מארה"ב וחתמה על תוכנית דאוז שלפיה גרמניה תשלם כל שנה סכום בהתאם ליכולתה הכלכלית.

ההתנגדות לרפובליקה לא צברה תאוצה בתקופה של יציבות כלכלית בזכות מדיניותו של שטרזמן, אך לאחר מותו ועם התפשטות המשבר הכלכלי בארה"ב לגרמניה ההתנגדות משמאל ומימין החלה בעוצמה רבה.

שנת 1929 בעקבות התלות הגדולה של המשק הגרמני במשק האמריקאי (בעקבות תוכנית דאוז ויאנג), פגע המשבר הכלכלי בארה"ב קשה במשק הגרמני.
עם פרוץ המשבר בארה"ב, הפסיקה ארה"ב את הסחר עם אירופה ואת המעניקים והמלוות שנתנה לגרמניה.
הגירעון התקציבי של גרמניה גדל והאינפלציה החלה להשתולל, מפעלים התמוטטו, בנקים נסגרו, האבטלה גדלה (מספר המובטלים הגיע בשנת 1932 ל8- מיליון, למעלה מ40%- מכוח העבודה).

הנפגעים העיקרים מהמשבר הכלכלי היו מעמד הביניים שנשחק, ואווירת ייאוש החלה להתפשט בקירובה ובעקבותיה חוסר אמונה במשטר הדמוקרטי וביכולתו לחלץ אותם מצבם.
בעקבות כך התחזקו המפלגות מהשמאל הקיצוני ומהימין הקיצוני על חשבון מפלגות המרכז שתמכו ברפובליקת ויימאר.

תחום פוליטי

בשנת 1925 לאחר מותו של הנשיא הראשון של רפובליקה ויימאר התקיימו בחירות לנשיאות.
בבחירות זכה מועמד הימין הינדנבורג בן ה77-, שהיה ממתנגדי הרפובליקה וסימל את המשטר הישן.
למרות חששות של רבים הוא נשבע אמונים לרפובליקה והיה נאמן לחוקה.

על פי חוקת רפובליקת ויימאר, הופקדו בידי הנשיא סמכויות נרחבות לשעת חירום.
באמצעותם הוא יכל לעקוף את הפרלמנט.
על פי סעיף 48 בחוקה, יכל הנשיא במקרה של סכנה למשטר הדמוקרטי להוציא צווים שיבטלו את זכויות האזרח, והפעלת כוח לכפיה סמכויות המשטר המרכזי.
בחוקה לא הוגדר מפורשות באילו נסיבות מותר להפעיל סעיף זה, וכיצד ניתן לבלום את הנשיא ברגע שסעיף זה מופעל.

בשנת 1929 מת שטרזמן, שכהן כשר חוץ משנת 1924.
מדיניותו היתה לשמור על האינטרסים הגרמנים ולהתנגד למגבלות של הסכם ורסאי, אך האמין כי לא כעת הזמן להתנגד להסכם בצורה גלויה, ויש קודם כל לשקם את גרמניה ולייצב אותה.
בגלל מדיניותו זו, נקט במדיניות של מתינות ופייסנות ביחסי החוץ וזכה לאהדת הציבור בעולם.
בתקופתו גרמניה חתמה על הסכם לוקרנו והצטרפה לחבר-הלאומים.
בתקופתו היתה רגיעה הן מבית והן מחוץ ולכן המתנגדים לרפובליקה לא צברו תמיכה רבה, למרות שעדין הרפובליקה לא היתה חביבה על גרמנים.

בעקבות המשבר הכלכלי התחזקו המפלגות מהשמאל הקיצוני ומהימין הקיצוני על חשבון מפלגות המרכז שתמכו ברפובליקת ויימאר.
הממשלות התחלפו בקצב מהיר.

במרץ 1930 מינה הנשיא הינדנבורג את ברינינג ממפלת המרכז, לרה"מ.
ברינינג עמד בראש ממשלת מיעוט, אך משלא הצליח להעביר בפרלמנט את תוכניתו הכלכלית פוזר הפרלמנט והתקיימו בחירות חדשות (09/1930).
כתוצאה מהבחירות הנאצים הגדילו את כוחם בעשרות אחוזים והפכו ממפלגה קטנה (12 נציגים) למפלגה מהגדולות ברייכסטאג (107 נציגים).
גם הקומוניסטים הגדילו את כוחם אך במידה מצומצמת יותר.

גם עתה הוקמה ממשלת מיעוט, אך למעשה גרמניה נוהלה ע"י צווים של הנשיא, כי הפרלמנט לא תפקד.

בשנת 1932 בבחירות לנשיאות התמודד הינדנבורג מול היטלר וזכה לרוב, אך היטלר זכה למעלה משליש קולות המצביעים.
(הינדנבורג 19.3 מיליון ואילו היטלר 13.4 מיליון).

במאי 1932 פוטר ברינינג ע"י הנשיא ולרה"מ מונה פראנץ פון פאפן הימני-שמרני.
בסוף יולי 1932 התקימו בחירות חדשות לרייסטאג והנאצים זכו ליותר משליש המקומות, ונעשו למפלגה הגדולה ביותר.
פאפן הציע להיטלר את מישרת סגן רה"מ, אך משהיטלר סירב כי רצה להיות קנצלר בעצמו, פיזר שוב פאפן את הרייכסטאג.
בבחירות בנובמבר 1932 חלה ירידה קטנה במספר הנציגים הנאצים, אך עדין נשארו המפלגה הגדולה ביותר.

פון פאפן התפטר ובמקומו מונה קורט פון שליכר, אך גם הוא למחזיק מעמד זמן רב וכעבור מספר שבועות הינדנבורג ב30/01/1933- ממונה היטלר לקנצלר.

תעמולה

הנאצים ניצלו את מצוקתו הכלכלית של ההמון ושלהבו את היצרים.
הם הפריחו סיסמאות לאומניות וחברתיות קיצוניות.

הם דיברו על מדיניות התפשטות וכיבושים, ביסוס הכלכלה, ביטול חוזה ורסאי השנוא.

האשמת היהודים במצב.

הכרזת מלחמה בקומוניסטיים ובקפיטליזם.

במסגרת התעמולה השתמשו הנאצים באמצעים מגוונים כמו: קולנוע, אסיפות עם, תהלוכות של המון לבוש מדים, נושא דגלים ולפידים, הצדעה, יצירת פולחן האישיות: תמונות וכינויו הפיהרר, שטיפת מוח - חזרה שוב ושוב על אותו מסר, המנוסח בקצרה ובדייקנות, הפחדה: סרטים מאיימים, תיאור המציאות בצורה מאיימת.

למרות הבוז שרכשו להמון, הם ידעו לפנות אליו, להחניף לו ולכבוש את ליבו באמצעות התעמולה שהותאמה לטעמו ודיברו לרגשותיו.

בסיסמאותיה הדגישה המפלגה מסרים שלילים: שלילת דברים וביטול הקיים.
ולכן משכה אליה כל אותם גורמים שלא היו מרוצים מהמצב ומהמשטר הקיים.

בתעמולה פנה היטלר גם לבני הנוער וגייס אותם למפלגה.
הוא צייד אותם במדים ובהבטחות לעתיד מזהיר לגרמניה.

בתעמולה פנה להמון והבטיח פתרון המצב הכלכלי, לשמרנים והבטיח סדר ויציבות, פיתוח הצבא והתפשטות גרמניה, לתעשיינים והבטיח התנגדות לקומוניזם ופיתוח התעשייה הצבאית.

במפלגה

מנהיגותו של היטלר

היטלר למעשה עמד בראש המפלגה עוד מהתקופה שהמפלגה היתה מפלגה קטנה ושולית (1920).

תפיסת המפלגה נוסחה על ידי היטלר וספרו "מלחמתי" (Mein Kampf) היה הבסיס למצע המפלגה.

למרות שלצידו של היטלר היו עוד נושאי תפקידים, הם שימשו כיד ימינו.
עד לתפיסת השלטון היו עוד עמדות שונות במפלגה, אך היטלר מהר מאוד לאחר תפיסת השלטון חיסל במפלגה את כל מתנגדיו, ואלו שניסו לערער על מנהיגותו.

מרכזיות המנהיג היא מרכיב מרכזי באידיאולוגיה הנאצית.

המפלגה טיפחה את פולחן האישיות למנהיג באמצעות הכינוי: פיהרר, תמונות ענק וצייתנות.

דרכי ארגון המפלגה הנאצית

לצידו של היטלר סייעו:

ראהם, מייסדם של גדודי הס.א. שסייע להיטלר לקשור קשרים עם חוגי הצבא.
ד"ר גבלס, שהיה שר התעמולה ואחראי להפצת האידיאולוגיה הנאצית בקרב ההמון.
גרינג, מגיבורי מלחמת העולם הראשונה, סייע להיטלר לקשור קשרים עם גורמים לאומניים של החברה הגרמנית הגבוהה והמבוססת, אילי התעשייה והפיננסים.
היתה לכך חשיבות רבה, כי במקור התנועה הנאצית היתה תנועה עממית שפנתה לרחוב, אך בזכות תמיכת גורמים אלה, שהפעילו לחץ על הינדנבורג למנות את היטלר לקנצלר, סייעו לעליית הנאצים לשלטון.
הימלר, מייסד הס.ס. (גדודיו של היטלר) ובהמשך עמד בראש המשרד לשירות הביטחון של הרייך, שאחת מזרועותיו היתה המשטרה המיוחדת - הגסטאפו.

הנאצים הקימו תנועת נוער שפעלה ברחובות, הפיצה את התפיסה הנאצית, גייסה תומכים וסייע לארגון הפעילות המפלגתית.

פלוגות הסער הס.א. שתפקידם היה: להיות צבא המפלגה, הם השליטו סדר באסיפות המפלגה, בהפגנות ופעלו נגד כוחות דומים של הקומוניסטים תפקידם היה להשתלט על הרחוב והטיל פחד על יריבי המפלגה.

פלוגות המגן הס.ס. שתפקידם היה: שומרי הראש של היטלר