על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
סין בשנות ה- 20 המאבק להתגבשות לאומית וההתעוררות ה קומוניסטית
סין בשנות ה- 20 המאבק להתגבשות לאומית וההתעוררות הקומוניסטית
תחושת הכישלון והאכזבה בסין לאחר מלחמת העולם הראשונה, הביאו לעלייתה והתחזקותה של התנועה הלאומית בסין, שהחלה להתגבש על-ידי דר' סון יאט סן לפני המלחמה.
היעדרות מעצמות המערב מסין במהלך חמש שנות המלחמה, אפשרה התחזקות מסוימת של המערכת הסינית האוטנטית, צמיחה ראשונית של תעשייה סינית והמשך היווצרותן של שכבות דקות של בורגנות ופרולטריון בערים. שווקים חדשים נפתחו בפני סין.
הסקטור הסיני בכלכלה ובייצור המתקדם התחזק, ומה שהיה עד אז כמעט באופן בלעדי נחלת הזר החל עובר בהדרגה אל שכבת הבורגנות הסינית.
אחרי מותו של יואן שה קאי גבר כוחם של אילי המלחמה, ששאפו להרחיב עד כמה שניתן את שטחי שליטתם. סין הייתה שרויה במלחמת אזרחים מתמדת והאיחוד הלאומי עדיין לא צבר תנופה מספקת בסין.
תקופה זו של משבר מתמשך נמשכה עד 1928, והחיפוש אחרי מצעים מדיניים פילוסופים חדשים נמשך.
התעוררות הקומוניזם בסין – השפעת המהפכה הבולשביקית
להצלחת המהפכה הקומוניסטית הייתה, השפעה יוצאת דופן על האליטות החדשות בסין. הצלחת המהפכה במדינה אגררית, גדולה ורחבת ידיים כרוסיה השפיעה רבות בסין כמודל אפשרי לשינוי גם בסין.
ממשלתו המהפכנית של סון יאט סן כללה במצעה במסגרת עקרון רווחת העם רכיבים סוציו-אקונומים מתקדמים, אך לא היה זה סוציאליזם קומוניסטי. רעיון רווחת העם, שהתמקד ברפורמה אגררית, לא היה אמור להתגשם כתוצאה ממלחמת מעמדות, או ממסע הלאמה נרחב, אלא הוא היה צריך להיות מתון תוך רגולציה ומתן פיצוי הולם לבעלי האדמות.
בשנות ה- 20 נמשך תהליך יציאתם של סטודנטים סינים לארצות שמעבר לים, ובעיקר ליפן, צרפת וארה"ב. בצרפת הלך והתגבש אחד התאים הראשונים של המפלגה הקומוניסטית הסינית.
צ'ן דו-שיו – מייסד התנועה הקומונסטית בסין
צ'ן, היה המרקסיסט לניניסט הראשון במעלה של סין, ואחד ממייסדי התנועה הקומוניסטית הסינית. צ'ן, כרבים מחבריו האינטלקטואלים, השתלם ביפן ובצרפת. בראשית דרכו ספג מתורות ליברליות מערביות, הושפע מהפרגמטיזם האמריקאי נוסח ג'ון דיואי, ומתורות סוציאליסטיות וסוציאליסטיות למחצה. רק בשנת 1920, לאחר הצלחת הניסיון הבולשביקי ברוסיה, חלה אצלו תפנית ברורה והוא החל להקדיש מקום לסוגיות סוציאליסטיות ולרעיון מלחמת המעמדות.
החל משנת 1921 הלך הכוח הקומוניסטי והתחזק בקרב חוגים אינטלקטואליים וציבורי עובדים.
הרקע להתעוררות הקומוניזם בסין
התנועה מתחזקת על רקע השינויים הכלכליים והחברתיים שפקדו את סין במהלך מלחמת העולם הראשונה. עד פרוץ המלחמה היוזמה והפעילות הכלכלית התמקדו בידי הזרים. היזם הסיני הפוטנציאלי הסיני נבלם.
בזמן מלחמת העולם הראשונה משהופסק כמעט לחלוטין זרם הסחורות מן החוץ, ניתנה הזדמנות זמנית חשובה, להיווצרותו של תהליך כלכלי חברתי קפיטליסטי בריכוזים העירוניים. מעמד ביניים בורגני של יצרנים זעירים וסוחרים גדל ועמו התרחבה שכבת הפרולטריון. וכך נוצר גרעין צנוע לקליטת הרעיונות הסוציאליסטים.
לאחר המלחמה המעצמות האימפריאליות חזרו לשלוט על כלכלת סין ושוב נבלם התהליך הכלכלי חברתי שהחל בזמן המלחמה.
התגבשות אופיו המיוחד של הקומוניזם הסיני
אי התרחבותו של הפרולטריון בסין ומשקלם הקטן של הניגודים המעמדיים העירוניים – חרושתיים לא אפשרו עלייתה והצלחתה של תנועה קומוניסטית, שתבסס על מציאות עירונית ותתפשט לפריפריה כפרית. הצורך בשינוי ומצוקה הביאו להסטת תשומת הלב אל עבר הכפר הסיני והיווצרותו של קומוניזם אגררי, ואל תורה סינית מיוחדת, שהתבססה על האורתודוכסיה, אך בעלת ישות עצמאית.
המהפכנים הרוסים נתנו הסבר ופתרון לכישלון "הממלכה המרכזית", להתנגשויות עם העולם המערבי. ההשפלות והכישלונות נעשו מובנים על-ידי המושגים "פיאודליזם" ו"אימפריאליזם".
ב- 1 ביולי 1921 הוקמה המפלגה הקומוניסטית הסינית, וצ'ן דו שיו נבחר למזכיר הראשון. המפלגה הורכבה מתאים קומוניסטים שהתפשטו לכמה מרכזים ביניהם שנחאי.
ברה"מ, הקומינטרן ושליחיו בסין היו השושבינים בתהליך הקמת המפלגה הקומוניסטית בסין.
ההודעה של הקומיסר לענייני חוץ של המשטר הקומוניסטי שיש בכוונת המשטר המהפכני הסובייטי לבטל את ההסכמים שנכפו על סין על-ידי המשטר הצארי, ולנטוש את שטחי סין שנגזלו על-ידי הצאר, הביאה את פעילי השמאל ופעילי "תנועת ה-4 במאי" לקבל בהתלהבות את מי שייצג את הדגם הסובייטי.
ההתגבשות הלאומית
הקמת המפלגה הקומוניסטית בסין אינה מזכה אותה בתמיכתו של השלטון הסובייטי. בינואר 1923 חתמו אדולף יפה וסון יאט סן על הסכם לשיתוף פעולה בין ברה"מ לבין ה"גואומינדנג". ההסכם הושתת על ההנחה שסין עוד לא בשלה למשטר קומוניסטי ויש להשיג איחוד לאומי ועצמאות מלאה לפני יישום המשטר הקומוניסטי.
סון יאט סן הצליח בשנת 1923 לחזור לשלטון בקנטון, ומיקד את תשומת לבו בהשתלטות על הצפון ובהקמת ממשלה לאומית מאוחדת. הוא פנה אל מעצמות המערב , אך לא נענה הן העדיפו לתמוך בממשל בבייג'ינג ששרת טוב יותר את האינטרסים שלהן, כך נותרה מוסקבה משענתה היחידה של התנועה הלאומית הסינית.
באוגוסט 1923 נשלח צאנג קאי שק, איש אמונו של סון, בראש משלחת כלכלית צבאית לברה"מ, וחודש לאחר מכן הגיע מיכאיל בורודין (גוזנברג) לקנטון כיועץ אישי לסון.
שיתוף הפעולה בין מפלגת הגואומינדנג של סון לסובייטים סללה את הדרך לשיתוף פעולה בין המפלגה הקומוניסטית שהוקמה על-ידי צ'ן לבין מפלגתו של סון.
סון איפשר לקומוניסטים להצטרף למפלגתו על בסיס אישי וכתוצאה מכך מתחזק שלטונו של סון בקנטון.
צאנג קאי שק חזר ממוסקבה והקים בסיוע יועץ רוסי (הגנרל וסילי בליכר) מכללה צבאית בוומפואה וגו אן לאי הקומוניסט שימש כקומיסר פוליטי. שיתוף הפעולה הביא להזרמת נשק ותחמושת מברה"מ לקנטון.
במקביל חותם המנהיג הסיני בבייג'ינג על הסכם דומה עם מוסקבה, הסכם הכולל כינון יחסים דיפלומטים, ניהול משותף של מסילת הברזל המזרחית שחצתה את מנצ'וריה, והכרה בריבונות סין על מונגוליה.
סון מנסה שוב להשתלט על הצפון ללא הצלחה, ואז הוזמן על ידי דואן צ'י זואי ששלט בצפון לקיום שיחות להקמת ממשלה לאומית. המהלך לא הצליח כי סון נפטר בפקינג ב- 12 במרס 1925.
עד מותו של סון ב- 1925 הדרך להשגת האיחוד הלאומי הייתה מדינית-דיפלומטית, אך עם מותו של סון ותחילת תקופת מנהיגותו של צ'אנג קאי שק הדרך לאיחוד הלאומי הייתה באמצעות יוזמות צבאיות והבסת אילי המלחמה.
צ'אנג היה מנהיג צבאי, שלא שם את האידיחאולוגיה בראש מעייניו, אלא שאף להביס את אילי המלחמה ולהשיג במהירות את המטרה = האיחוד הלאומי.
היריבות בין הצפון לדרום נמשכת וב-30 במאי נהרגו 12 סטודנטים סינים במרחב האקסטריטוריאלי של שנחאי על-ידי כוח בריטי.
התקרית חידשה את המאבק הלאומי, צאנג קאי שק הפך להיות בשנת 1926 למפקד הצבא המהפכני הלאומי, ויצא בראש מסע צבאי, שנועד לאחד את סין תחת שרביטו.
בשלבים הראשונים השיג צ'אנג חלק גדול מהיעדים, תוך שיתוף פעולה עם הקומוניסטים שתמכו במפלגתו. עד 1927 השתלט על דרום הארץ, עד קו היאנג-צה, והשתלט על הערים ננג'ינג ושנחאי. ככל שצ'אנג מתחזק גדל מספר אילי המלחמה שמשתפים עמו פעולה, או שהובסו על ידו. . במסע צפונה תקף צאנג קאי שק את מוקדי הכוח של המעצמות. הבריטים גייסו 20 אלף חיילים להגן על האינטרסים שלהם ונראה היה כי סין עומדת בסכנה דומה לזו של מרד הבוקסרים, אך הפעם נתקלו הזרים בצבא מאורגן עם נשק, אידיאולוגיה וסיוע מבחוץ, ולא הצליחו לעצור את מסעה של התנועה הלאומית.
לאחר שהשתלט על שנחאי, יצא צ'אנג נגד שותפיו הקומוניסטים, ופתח במסע לחיסולם הפיזי. צ'אנג ידע ששיתוף הפעולה של הקומוניסטים היה אמצעי וטקטיקה זמניים עד שיוכלו לממש את חלום המהפכה הסוציאליסטית ולכן, החל להצר את צעדי הקומוניסטים במפלגת הגואומינדנג, וכך זכה לתמיכת הבורגנות ובעלי הקרקעות שחששו מהרעיונות הקומוניסטים.
מטרותיה של התנועה הלאומית תחת הנהגתו של צאנג קאי שק לא היו בעלות מצע חברתי כלכלי בדומה לזה של סון יאט סן. התנועה מתבססת על יסודות שמרניים כמו האצולה הקרקעית, האיכרות האמידה וסוחרי שנחאי וערי חוף אחרות, ששאפו לאיחוד לאומי ולסילוק הזרים, אך חששו ממהפכה נוסח ברה"מ.
צאנג קאי שק השיג הלוואות וסיוע רב מעשירי שנחאי וסוחריה ולא נזקק לעזרה סובייטית כמו מספר שנים קודם לכן. הוא יכול היה להמשיך במסע לבייג'ינג ללא הסובייטים.
הטרור הלבן
ב-12 באפריל 1927 החל "הטרור הלבן" המסע לחיסולם של הקומונסטים.מנהיגי התנועה הקומוניסטית שסייעו לצ'אנג לכבוש את הערים ננג'ינג ושנחאי.
הקומוניסטים וסוציאליסטים נרדפו, אותרו והוצאו להורג. משנחאי התפשט מסע ההרג לערי היאנג-צה, כשניסיונות הקומוניסטים להביא להתקוממות הפרולטריון בכמה מרכזים עירוניים נכשלו הם ירדו למחתרת ונסוגו חזרה דרומה.
בשלב זה, מאו טסה טונג, המנהיג הקומוניסטי בדרום, החליט לנטוש את הפרולטריון העירוני בערים שנכבשו ולבסס את כוחה של התנועה על האיכרים. הוא יצא בראש קבוצה של אוהדים דרומה לעבר חבל ג'אנסי. שם הוקם הסובייט הראשון, שהלך והתחזק.
האיחוד הלאומי
צ'אנג אינו מניח למרדף אחרי הקומוניסטים להסיט אותו ממטרתו המרכזית. הוא ממשיך בראש כוחותיו צפונה, מכפיף אליו עוד ועוד אילי מלחמה וב- 1928 כבש את הבירה בייג'נג. הוא משנה את שמה לבייפינג, כלומר "השלום הצפוני", וקובע בירה חדשה לרפובליקה בננג'ינג.
באוקטובר 1928 מכריז צ'אנג על הקמת ממשלה מרכזית חדשה בראשותה של מפלגת הגואונידנג שהפכה למפלגה הלאומית.
המשטר החדש היה בן מפלגה אחת, ונשען על יסודות חברתיים וכלכליים מקרב הבורגנות והאצולה הקרקעית.
כמנהיג ממשיך צ'אנג את המסורת: איל מלחמה, "האיש החזק" ששולט בסין, לאחר נפילת הקיסרות. השלטון המרכזי החדש שפ קץ לאנארכיה הפנימית, אך לא לחלוטין.
המעצמות הכירו בשלטון החדש והחלו להשיב לממשלה הסינית זכיונות טריטוריאליים שבהם זכו בתוקף ההסכמים הכפויים. יחד עם זאת, המשיכו להשפיע על האיסטרטגיה הכלכלית והחזיקו במסילות הברזל ובמערכות ייצור ושרותים.
הממשלה החדשה לא ערכה רפורמה אגררית כפי שהובטחה על-ידי סון, וכמו כן הוזנח חזון הדמוקרטיה ורווחת העם. צ'אנג נשען על תמיכת שכבות בעלי ההון בערים ובעלי הקרקעות בכפר, ובמקום לפתוח בתהליך שיקומה של סין, הוא מתמקד במאבק הפנימי נגד מי שסימן כיריביו שלא קבלו את דרכו.
המאבק של צ'אנג קאי שק בקומונסטים
ב-1 באוגוסט ניסתה קבוצה קומוניסטית בעזרת כ- 15,000 פועלים ואיכרים לארגן הפיכה בבירת ג'יאנסי אך, כוחות הגאומינדאנג שרדפו אחרי הקומוניסטים סגרו עליהם ואילצום לברוח.
מאו טסה דונג חדר עם אוהדיו לחבל הונאן וניסה לפתוח במרד איכרים נגד משטרו של צאנג קאי שק. ב- 7 בספטמבר הייתה "התקוממות קציר הסתיו", שבמהלכה הרסו איכרים חלקים ממסילת הברזל קנטון-האנקאו והשתלטו על נקודות מפתח באזור.
צעדים אלה נכשלו וכוחות צאנג אילצו את המורדים לברוח.
מחלוקת פרצה בין ההנהגה הקומוניסטית הסינית לבין מוסקבה מאו סולק על-ידי הסובייטים אך הצטרפו אליו מי שהפך למפקד הצבא האדום ג'ו דה וצ'ן ייה, ביחד הם יצרו הנהגה קומוניסטית סינית חדשה.
הקומוניסטים הסינים מגיעים למסקנה שהם אינם יכולים לגייס פרולטריון ולכן הקומוניזם הסיני נושא אופי אגררי. הועד המרכזי של המפלגה עדיין דבק באורתודוכסיה המרקסיסטית- קומוניסטית, מה שיוצר מחלוקת בין שני זרמים בין הזרם האורתודוכסי לבין הזרם המעשי שבראשו עומד מאו טסה טונג, שפונה לכיוון בנייה על בסיס הכוח האגררי החקלאי.
הקומוניסטים מצליחים לגייס תמיכה מהאלמנטים המקופחים באזור שלהם, על-ידי בצוע מהפכה מהירה במקומות בהם הם נמצאים: הלאמות קרקע, שתוף פעולה עם שודדי דרכים וכך בתוך האנארכיה הקיימת הם מצליחים לגייס לעצמם כוח.
מי ששיתף פעולה עם הקומוניסטים שרף את הגשרים וקבע שגורלו קשור במהלכי הקומוניסטים, כי הפך מיידית לנרדף על-ידי צאנג קאי שק והמושל המקומי.
הווכוח בין האורתודוכסים , לבין התומכים באיכרים נמשך כל הזמן, אבל כוח האגרריסטים שרוצים לבסס את המהפכה על החקלאים כוחם גדל.
צ'אנג קאי שק עורך מבצעים נגד הקומוניסטים. באוקטובר 1934 הוא מצליח להכות בקומוניסטים. הוא מקים עמדות נייחות סביב הקומוניסטים בג'אנגסי והקומוניסטים מבינים שהם אינם יכולים להחזיק מעמד. אלה שתומכים בקומוניסטים, או שותפים לגורלם ורוצים לעזוב הם כ- 100,000 איש.
כך מתחיל "המסע הארוך", שנמשך שנה, על פני 10,000 ק"מ, חלף על פני 11 חבלים המאוכלסים בכ- 200 אלף איש.
במהלך המסע הזה, במקומות בהם הם חונים, השכילו הקומוניסטים לרכוש להם אוהדים רבים. במקומות בהם עברו הם מיישמים "אינסטנט מהפכה": משתלטים על הקרקע, מחלקים אותה בין האיכרים במקום, שורפים את האופיום וחלק מהם נותרים במקום.
רק אלפים בודדים הגיעו ליעד, אך כאשר מתכנס הסובייט השני ל- 8000 השורדים מצטרפים 100 אלף חברים חדשים.
"הצועדים" מותירים אחריהם שובל חיובי. הכח האגררי התומך באיכר מעבד הקרקע גדל וגובר על המחזיקים בדעה האורתודוכסית. בינואר 1935 מאו טסה דונג הופך למנהיג.
הסובייט השני שמתכנס מחזק את תחושת הניצחון של הסובייט הראשון וביינאן הוקמה בעצם הרפובליקה של הקומוניסטים.