על השחיטה / חיים נחמן ביאליק

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.

קפיצה אל: ניווט, חיפוש


עַל הַשְּׁחִיטָה/חיים נחמן ביאליק

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!

אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –

וַ אֲ נִ י לֹא מְצָאתִיו –

הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

אֲ נִ י – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,

וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –

עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?


הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!

עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,

וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –

וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!

דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,

דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –

וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.


וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;

אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.


וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.


על השיר ומבנהו - שיר זה נכתב בעקבות פוגרום קישינב ברוסיה, 1903. השיר נכתב ממש מייד לאחר הפוגרום ולכן יש בו הרבה רגשות ולהט, אך חסרה בו פרספקטיבה, ראייה והבנה מעמיקה יותר של האירוע. - המבנה האופייני של ביאליק נשבר בשיר זה ויוצר מבנה אחר גם של חריזה, בכל הבתים השורה השישית אינה נחרזת. - הכותרת של השיר היא כותרת אירונית שכן היא חלק מהברכה שנאמרת לאחר השחיטה, אבל כאן בני אדם נשחטים.

הבית הראשון בבית הראשון שואל ביאליק האם יש אלוהים, ואם הוא קיים - איך הוא מנהל את עולמו. הוא פונה אל השמיים (גורם טבע שבטוח קיים) מכיוון שהוא מפקפק בעצם קיומו של אלוהים.

הבית השני - בבית השני מתחיל תיאור האירועים בלשון הווה והוא פונה אל הרוצחים, אל התליינים, ומדבר באופן ישיר על ההרגש, על השחיטה (הלא כשרה ולא הומנית). העולם כולו הפך לגבי היהודים למקום הוצאה להורג - בכל מקום בו נמצאים היהודים הם נשחטים. כוח אחד שליט בעולם והוא הגרדום (מקום ההוצאה להורג). ביאליק אומר לגבי היהודי שדמם הותר - כל אחד יכול לפגוע בנו, היהודים, ולא יקרה לו דבר - אין עלינו כל הגנה חוקית. אין גם הגנה של אלוהים על היהודים כיוון שהוא נעלם. השורה השישית בבית השני מדברת על כך שאף הדם של החלשים ביותר הותר. - יש כאן מילה מנחה - דם: לדם של הנרצחים יש כוח - נפשותיהם לא נעלמות ודמם מחתים את בגדי הרוצחים לעד. - בשיר יש אמירה נבואית - לא ייתכן שאירוע כזה יעבור בלי שהוא ישאיר איזשהו כתם.

הבית השלישי - בבית השלישי מדובר על צדק. צדק שלא מתבצע בזמן האירוע (אלא שנים רבות לאחר מכן), אינו צדק. צדק צריך להתבצע בזמן - ולא זמן רב אחר כך, ביאליק מוסיף כי הוא רוצה לראות זאת במו עיניו ולא, לא תחשב כעשית צדק. - בשורה השלישית בבית השלישי מדובר על זדים, שהם רשעים שעל פשעיהם אין כפרה. אותם רשעים יחיו באותו דם והחמס יזרום בעורקיהם.

הבית הרביעי הבית האחרון מדבר על הנקמה, שהיא איזשהו גילוי של צדק. הוא מדבר כאן על משמעותה של הנקמה - אין כזה דבר נקמת דם של ילד קטן. ביאליק בסוף שירו מוסיף שהנקמה שהוא רוצה היא על טבעית בבקשה שדמם של אותם חפים מפשע יזעזע את מוסדות הרשע ששולטים בעולם ויעשה צדק.

כלים אישיים