פראדל / בארון דבורה

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

תוכן הסיפור

הסיפור שייך למחצית הראשונה של המאה ה-20. מעשה בצעירה ושמה פראדל, שבילדותה מתו הוריה והורישו לה את ביתם המרווח. לאחר שהתייתמה עברה לגור בבית קרוביה – איסר לוין והדודה רחה. משבגרה שידכו לה את אברהם נח, שהתאים במעמדו החברתי למעמדה (בר אבהן – בן למשפחה מכובדת וגם משכיל). אהבה בין בני הזוג לא התפתחה. אברהם נח, בעלה של פראדל, מתחמק ובורח מקשר עם פראדל. במשך היום הוא שקוע בעסקי מסחר ומלמד בהתנדבות חשבון בבית הספר המקומי לילדי עניים. בזמן הארוחות לא נקשרת ביניהם שיחה.

בילדותה גרה פראדל בשכנות לאלמנה שרה לאה והבן שלה, חיים רפאל. שרה לאה אהבה את פראדל כבת וחיים רפאל שיחק איתה. בבגרותם, התאהב חיים רפאל בפראדל, אך זו לא השיבה לו אהבה. ידידם של שרה לאה וחיים רפאל ניסה לשדך ביניהם, אך נידחה בהתנשאות על-ידי דודה של פראדל, איסר לוין.

לאחר שלוש שנות נישואים חל מפנה בחיי הזוג: נולד להם תינוק והבית שהיה עד כה קודר ודומם, הפך לצוהל. ריח של דבש חם ותבשילים התפשט בבית. לידת התינוק משנה את יחסו של הבעל "שהציץ אל פראדל בעיניים לחות מחנינה וחרדת לב". אך התינוק חלה ומת. אברהם נח חוזר לעיסוקיו וגם למשחקים עם חברו זאויל אלקהס. לאחר מות התינוק השתנה המראה של פראדל לרעה. היא כבר לא יפה כבתחילה, האור בעיניה כבה. מדי פעם מתארחת פראדל אצל דודתה ושם היא שופכת את ליבה.

פעם התארחה אצל פראדל אחותו של אברהם נוח. האח והאחות שרים ושמחים ביחד ואילו פראדל יושבת לבדה על הספסל שמחוץ לביתה. כולם מבינים שאין סיכוי לנישואים ושעליהם להפרד ורק פראדל מסרבת לקבל אמת זו וממשיכה להאבק למען הצלת הנישואים, תוך השפלה עצמית. היא מתלבשת לכבודו, משמינה לכבודו ומשרתת אותו בהתרפסות. היא זוכה מאברהם נח רק לבוז ולזלזול. ליחס זהה זוכה פראדל גם מאנשי העירה.

בינתיים מסכן חיים רפאל את חייו במגוון דרכים משום שמאס בחייו בעקבות אהבתו הנכזבת לפראדל.

יום אחד חלה אברהם נח ופראדל דואגת לו ומטפלת בו במסירות רבה. היא מקוה שבעלה ילמד להעריך אותה וישיב לה יחס חם. אולם משהחל אברהם נח להחלים, ברח מהבית כדי לשחק שחמט בבית חברו. גיטל המבולבלת ממהרת להודיע לכל אנשי העירה "ראו איך הוא שחט אותה".

אברהם נח מקבל עבודה מחוץ לעיירה ועוזב את הבית. מאחור נשארת פראדל המקוה שהריחוק דווקא יקרב ביניהם. אברהם נח דוחה את הביקור בבית ופראדל ממתינה לו, לבושה יפה ואוכלת בקצה השולחן, כדי לשמור על נקיון הבית. ויום אחד חוזר הבעל לביקור. פראדל מקבלת אישור ללכת לטבילה במקוה, כאשר כל אנשי העירה צופים במתרחש. והנה, מששבה פראדל מהמקוה, מחליט אברהם נח לחזור במהירות אל מקום עבודתו לתמהון כולם. פראדל הפגועה מבינה סוף סוף שיש לסיים את הנישואים הכושלים והיא מבקשת גט. לאחר הגט נישאים פראדל וחיים רפאל ונולד להם בן מוצלח. סיום אופטימי.


עיצוב הדמויות

פראדל

פראדל היא הדמות המרכזית בסיפור. מקור שמה באידיש ופירושו: שימחה. במהלך הסיפור מקבל שמה נימה אירונית, כיוון שהוא מבטא משמעות הפוכה: פראדל עצובה. פראדל רבת חן אך עצובת רוח. שמה הולם את חייה בילדותה, לפני שהתיתמה, ומהיום שבו קיבלה את הגט מאברהם נח.

פראדל היא דמות עגולה, דמות העוברת תמורות במהלך העלילה וכן דמות בעלת מאפיינים טרגיים.

דמותה של פראדל מעוצבת הן באמצעות אפיון ישיר והן באמצעות אפיון עקיף.

אפיון ישיר: תכונות הדמות המרכזית כפי שנמסרו ישירות על-ידי המספרת, למשל באכספוזיציה: תאור גורלה המר, אומללותה בחיי נישואיה, מצבה הכלכלי הטוב, ביתה המפואר, האוירה הקפואה בביתה. מצבה של פראדל מתואר בעיקר על-ידי ניגודים, למשל בין העושר של ביתה לבין הסמטה העניה, אך החמה והשמחה. בהמשך תתאר המספרת את מראה פראדל לאחר מות התינוק וכן את תכונותיה במאבקה למען מעט אהבה מבעלה, כאשר פראדל מתבזה ומתרפסת לפניו.תאורה של פראדל ביום בו קבלה את גיטה – היתה יפה יותר ביום זה מאשר ביום כלולותיה.

אפיון עקיף: הקוראים לומדים על מאפייני דמותה של פראדל באמצעות:

1. פעולותיה ורגשותיה

2. התמורות החלות בזהותה האישית

3. אפיון באמצעות מאפייני דמות טרגית

4. יחסי פראדל עם אברהם נח בעלה (ודמותם של אברהם נח וחיים רפאל)

5. יחס המספרת אל פראדל

6. התייחסות תושבי העיירה אל פראדל


1.התמורות החלות בפראדל באמצעות פעולותיה ורגשותיה:

לאחר שנישאה לאברהם נח, חלו בחייה תמורות חיצוניות ופנימיות: היתה בעלת בית מסורה, טיפחה בית יפה, נקי, מסודר, רמסה את אישיותה המקורית ואימצה לעצמה אישיות כוזבת, לדעתה, לטעמו של בעלה, במטרה לעורר בו אהבה כלפיה. בסוף היצירה חלה אצל פראדל שוב תמורה חיצונית ופנימית, כשהיא חוזרת לעצמה, כפי שהיתה טרם נישאה לאברהם נוח. היא מכירה בערך עצמה, מנתקת את הזיקה ההרסנית שלה לבעלה, חוזרת לבגדיה מימי נעוריה לפני שנישאה, מתגרשת, נישאת מחדש לחיים רפאל ויולדת בן מוצלח.

פראדל היא בעלת אישיות דינמית. היא תמיד פועלת, נאבקת, נוקטת ויוזמת, תחילה כדי לקרב אליה את בעלה, ובהמשך כדי לשקם את חייה.


  • מחלת אברהם נח והאופן בו טפלה בו פראדל, תגובתו לטפול ויחסו לפראדל. לאחר שאך זה החל להבריא, הוא נוטש אותה, מתנדנד, לטובת חברו הגר בבית רעוע ומלוכלך, שכלבים שוטים מסתובבים בחצר. הוא מעדיף סביבה זאת על-פני ביתו המטופח ועל פניה של פראדל.


  • פראדל מתאמצת למשוך תשומת לבו של בעלה: היא מפטמת את עצמה, לובשת בגדים עזי צבע, רצה אחריו כדי לתת לו חפציו ומפנה לו מקום בכניסה כדי לעבור, כל זאת תוך השפלת עצמה, ביזוי עצמה וכתוצאה -תגובות דחיה חזקות יותר מצד בעלה. ולא רק ממנו אלא גם מצד אנשי העיירה.


  • "חיי הנייר" – אברהם נח מקבל עבודה חדשה ועוזב לחוות זרצ'יה. פראדל חיה את "חיי הנייר", ניזונה ממכתבים קצרים שכותב לה בעלה, קוראת "בין השורות" בנסיון למצוא עידוד מצידו. הבית נקי ומסודר והאוכל מוכן, שמא יבוא לביקור במפתיע. פראדל אוכלת בקצה השולחן, כדי לשמור על הנקיון וממתינה. היא לא נכנעת, למרות שבעלה דוחה את הביקורים בתרוצים שונים.


  • ההליכה למקווה עם שובו של אברהם נח והסתלקותו המידית חזרה אל החוה, תוך שהוא מותיר את פראדל מטפטפת מים, המומה ופגועה ולנוכח מבטיהם המשתאים של אנשי העיירה.אברהם נח נבהל מן המחשבה על התייחדות עם פראדל - עד כדי כך הוא סולד ממנה.התוצאה:

· פראדל מסתובבת לילה שלם בביתה ובוכה. לעת בוקר היא יוזמת סוף סוף גט.

· פראדל מבצעת פעולות "טיהור" – סילוק כל פריט מביתה, שמזכיר, או שקשור, אל אברהם נח.

· פראדל משקמת את חייה, נישאת לחיים רפאל ויולדת בן מוצלח.

חל כאן היפוך מסוים: חיים רפאל זוכה סוף סוף לממש את אהבתו אל פראדל, למרות שפראדל, כפי הנראה, לא אוהבת אותו. היא אהבה אולי את אברהם נח שלא אהב אותה. יש כאן מסר פסימי לפיו אין אהבות מושלמות בהן שני בני הזוג מאוהבים באותה מידה ומאושרים באותה מידה.


2. התמורות החלות בזהותה האישית

לפראדל יש בעברה זהות שהיא מיזוג של תכונות אישיות ייחודיות לה, כמו חן ופשטות הליכות יחד עם זהות חברתית שנובעת מקבלה מלאה ללא ביקורת וערעור את הערכים והמוסכמות המקובלים בחברה היהודית המסורתית, אליה היא משתייכת.

במרוצת חיי נישואיה לאברהם נח, שאינו אוהב אותה וגורם לה בכך צער רב, היא מאמצת לעצמה זהות אישית אחרת, שתתאים, לדעתה, לטעמו של בעלה כדי למשוך אותו לאהוב אותה. עם זאת, היא נשארת עם הזהות החברתית שלה ללא שינוי.

כאשר נישואיה הולכים ומתדרדרים והיא אינה רואה כל סיכוי לקיים יחסים טובים עם בעלה שדוחה אותה מעליו עוד יותר, היא מגבשת לעצמה זהות בוגרת חדשה, שנובעת מניסיון חייה האישיים: היא חוזרת לזהות האישית המקורית שלה .


3. אפיון באמצעות מאפיני דמות טרגית

בדמותה של פראדל יש קווים טראגיים: היא סובלת. גורלה מר, אך היא אינה משלימה איתו, אלא מוחה ונאבקת נגדו.

פראדל, שהחלה את חיי נישואיה בשידוך "מוצלח", נקלעת למערכת נישואים כושלת. כדמות טרגית, אין היא מוכנה לוותר ונאבקת למען שיקום נישואיה, מאבק שנועד מלכתחילה לכישלון, שכן כאשר אין האהבה שורה באופן טבעי בין בני זוג, אי אפשר לעוררה בתחבולות שונות. כל הסובבים אותה, כולל אברהם נח, יודעים זאת, מנסים להראות לה את המציאות, אך היא מתעקשת עד לארוע המקווה. לאורך כל פעולותיה למען הנשואין, פראדל סובלת: מות בנה, והתנכרות בעלה אליה גורם לה להרבות בבכי, מראה דמותה נעשה כבוי, מרושל ועצוב. היא משלה את עצמה שאם תאבק, תזכה באהבת בעלה. היא בורחת מפני האמת.בסוף הסיפור היא מתבגרת, מתחזקת מבחינה נפשית ומסוגלת להתייצב בפני האמת המרה ולהיות מודעת לה. היא מבינה, כי תקוותה שבעלה יאהב אותה, היא אשליה חסרת כל סיכוי, והמוצא היחיד לסבלה הממושך הוא פרידה באמצעות גט. בעוד שדמות טרגית אינה זוכה לתיקון, מחילה והזדמנות שניה,אלא משלמת את מחיר טעויותיה במוות, פראדל זוכה בגט ובשיקום חייה – נישואים לחיים רפאל ולידת בן בריא. הגיבורה מנצחת את גורלה המר, שולטת בו ומנווטת את חייה באופן חיובי.אם כי משלמת מחיר בעבר קשה ובחיים ללא אהבה אמיתית.


4. יחסי פראדל ואברהם נח

א. אברהם נוח
דמותו של אברהם נוח מוצגת בסיפור באופן חיובי. יש באישיותו צד דינמי,שבא לידי בטוי בכך, שהוא מנהל עסקים, תורם לחברה – מלמד בהתנדבות ילדי עניים.
הוא אדם אינטליגנטי – משחק שחמט עם חברו. יש לו קשר חם ואוהב עם אחותו וכשהיא מבקרת אצלו, הוא קורן משמחה והם שרים בהרמוניה זמירות של שבת, מה שמראה שהוא :אינו אטום מבחינה רגשית.
בתיאור יחסו לאשתו אין נימה של האשמה. הוא אינו אוהב אותה, אך אינו אשם בכך. זהו שידוך. הוא בורח מהבית בדרכים שונות, כדי להימנע מן הצורך להיות בקשר עם :אשתו ואפילו בבית, בשעת הארוחה, הוא מתחמק משיחה אל קריאת עתון.
עמדה שלילית כלפיו יוצרת הסופרת בהתחמקותו של אברהם נח מיוזמה לפרוק הנישואים, משיחה גלויה עם פראדל לגבי רגשותיו (או ליתר דיוק מהעדרם של אלו) כלפיה. יתכן :והוא מנסה בכך להמנע מפגיעה ברגשותיה, אולם הוא מאריך בכך את סבלה של פראדל וגם את סבלו שלו. התנהגותו ניתנת להסבר על רקע התקופה בה מסופרת העלילה (ראשית :המאה העשרים). שיחות גלויות בין בני זוג אינן מקובלות. השידוך כן מקובל; הגבר עסוק יותר בענייני פרנסה והאשה נשארת בבית ומתרכזת בטיפוחו ובגידול ילדים. :הנשים רגישות יותר ליחסים בין בני המשפחה בהשוואה לגברים.


ב. היחסים בין פראדל לאברהם נח
שניהם נישאים על-ידי שידוך, קודם כל מפני שהם מתאימים מבחינה מעמדית. שניהם ממשפחות מיוחסות – הוא משכיל והיא אמידה.
הקשרים ביניהם טרגיים, כי אברהם נוח אינו מסוגל לאהוב את אשתו. אין ביניהם שיחה או מגע כלשהו. הקשר ביניהם מאופיין במילים: "דממת קפאון". הבעל נוהג לברוח :מחברת אשתו בדרכים שונות: ביום הוא שקוע בעסקים, או מלמד חשבון בבית-הספר המקומי לילדי עניים ובערב עד אמצע הלילה, הוא מתארח בבית חברו ומשחק אתו שחמט. :כשהוא נפגש עם אשתו לארוחת ערב משותפת, הוא בורח מהצורך לשוחח איתה בשעת האוכל אל קריאת עתון או ספר.
פראדל סובלת מאופי הקשרים ביניהם וכבר בתחילת נישואיהם, אין בה אותה שמחה, שאופיינית לאשה שזה אך נישאה.
פראדל משקיעה מאמצים רבים כדי לטפח את יחסיה עם בעלה ולשמור על חיי נישואיהם, גם מפני שהיא אוהבת את בעלה וגם מפני שעל-פי המוסכמות של החברה היהודית, אליה :היא משתייכת, נקבע ערכה של אישה, קודם כל, על-ידי מידת הצלחתה בתפקידיה במסגרת התא המשפחתי – כעקרת בית, כרעיה וכאם. כישלון במישורים אלו פירושו: פגיעה קשה :בדימוי שלה בעיני עצמה ובעיני החברה שלה.
פראדל מנסה להצליח בנישואיה אפילו במחיר טרגי של רמיסת אישיותה המקורית ואימוץ לעצמה אישיות כוזבת, מלאכותית, המתאימה, לדעתה, לטעמו של בעלה: היא לובשת :בגדים חריפי צבע, אוכלת מאכלים משמינים, מתרפסת לפניו ומשרתת אותו בכניעה. התנהגותה זו דוחה את בעלה ממנה עוד יותר. הוא אינו יכול לאלץ את עצמו לאהוב אותה.
בסיפור מתרחשים כמה אירועים, שמעוררים תקווה אצל פראדל לשיפור היחסים עם בעלה: נולד להם תינוק (רק לאחר שלוש שנות נישואים, ביטוי לריחוק ביניהם). גם :הרבנית, שהיא דמות סמכותית בחברה, סבורה, כי זה אירוע המקרב בין בני זוג ואמנם לזמן קצר משתפרים יחסיהם. אך לאחר חודש בלבד התינוק מת. מותו הוא רמז מקדים :בסיפור, המבשר את מות הנישואים ביניהם. התינוק המת הוא ביטוי לכך שנישואים כושלים יניבו פרי כושל.
בפעם שנייה מקווה פראדל לשיפור ביחסיה עם בעלה, כאשר הוא חולה באופן מפתיע, והיא מטפלת בו בדאגה ובמסירות. לאחר החלמתו היא מצפה ממנו להכרת תודה ולשיפור :יחסו אליה, אך לאכזבתה הוא חוזר להתנהגותו האופיינית ונעלם לשחק שחמט בבית חברו עד אמצע הלילה.
בפעם שלישית מתעוררת אצל פראדל תקווה לשיפור ביחסיהם, כשבעלה יוצא לחוות זרצ'יה שמחוץ לעיירה, כדי לשמש שם משגיח ומנהל חשבונות - היא מלווה אותו. הם :הולכים ביחד שלא כהרגלם. בפרידתם הוא מנופף לעברה במטפחת לבנה והיא מפרשת זאת כסימן של חיבה מצידו כלפיה. היא מאמינה, כי המרחק הגיאוגרפי ביניהם יאפשר לו :להיות מודע לרגשותיו המודחקים כלפיה, והוא יחוש געגועים אליה.
בהמשך, אברהם נוח שולח לפראדל מכתבים. היא מפרשת את תוכנם לא כפי שהם, אלא בהתאם למשאלותיה.
לפסח ולשבועות הוא אינו חוזר. היא מצפה בדריכות לשובו הביתה במפתיע ולכן דואגת שהבית יהיה תמיד נקי ומסודר. היא אוכלת מעט ודוחה את הארוחה הגדולה והעיקרית :לשובו, כדי שיאכלו אותה ביחד.
יום אחד הוא אמנם חוזר במפתיע. פראדל ממהרת להטהר בבית המרחץ על-פי המנהג המקובל, כדי שתהיה מותרת לבוא אתו במגע, אך כשהיא חוזרת, הוא מודיע לה, כי עליו :לחזור מיד לחווה, ועוזב עם מזוודותיו.
גיטל "המבולבלת" (היא משוגעת), המשוחררת מדרישות החברה ומהצורך להתאים את עצמה למוסכמות התנהגות מקובלות, לאיפוק ולנימוס, מתפרצת באופן ספונטני, רגשי ובוטה :ואומרת את האמת: "אמרתי לכם שהוא רוצח ועכשיו הנה דמה שפוך".
פראדל עוברת משבר נפשי קשה. היא נעשית מודעת לאמת המרה, כי בעלה אינו אוהב אותה ואין לה כל שליטה על כך. היא מוצאת בתוכה כוחות נפשיים כבירים כדי להיחלץ :ממשבר אהבתה הנכזבת. היא מכירה בערך עצמה. על-ידי רצון חזק והחלטה נחושה היא מנתקת כל קשר עם דמותו של בעלה, דורשת גט ומקבלת, והם נפרדים. פראדל וחיים רפאל :דומים מאוד – שניהם מאוהבים באנשים שאינם אוהבים אותם. הם לבסוף נישאים זה לזה.


ג. חיים רפאל
חיים רפאל נזכר בתחילת הסיפור. הוא גר עם אמו האלמנה שרה-לאה בשכנות לפראדל. בילדותו שחק עם פראדל משחקי ילדות בצחוק והנאה.לאחר שהתייתמה פראדל ועברה :להתגורר בבית דודה, ראה אותה חיים רפאל רק לעיתים רחוקות בכיכר השוק. הוא מאוהב בפראדל וכשהוא פוגש בה, הוא מברך אותה בנימוס ומסמיק מהתרגשות. פראדל, :לעומת זאת, מתייחסת אליו באטימות, בקור ובהתנשאות (בניגוד להתנהגותה הנכנעת כלפי בעלה).
חבריו של חיים רפאל ניסו לסייע לו לחזר אחריה והיו הולכים איתו לשדות, כדי לפגוש בה, אך פראדל נהגה להתעלם מהם. חיים רפאל נפגע מיחסה אליו, חש אהבה נכזבת, :עם זאת אינו משפיל עצמו ואינו מבטל עצמו בפניה, אך מאז נעשה חרש לענייני חיתון. פניו מסוגפים והוא נראה כמנותק מהחיים.
חיים רפאל נהג לעשות מעשים, שמסכנים את קיומו ובטא בכך משאלה לא מודעת להתאבד: עמד על גשר רעוע מעל נהר גואה, טפל בחולים במחלות מדבקות, קפץ לבית בוער באש, :כדי להציל כלים קטנים וחסרי ערך.
ביאושו התרחק חיים רפאל מחבריו, שקע עצמו בסחר תבואות, התחבר עם סרסורים (סוחרים) ותגרנים בשוק ועל-ידי בדיחות הסתיר את יסורי ליבו.
כששמואל מאיר הוכיח אותו על מעשיו, צחק צחוק משונה "כשל חיים זליג המשוגע".
הוא נכנע לגורלו ורק בדרך מקרה ושלא ביוזמתו, חלה תפנית חיובית קיצונית בחייו, כשהוא מתחתן עם פראדל האהובה עליו, לאחר שהתגרשה מאברהם נוח. נולד להם בן :מוצלח, שעמד בראש מחנה היהודים נגד הגויים, שהתנכלו להם.


5. יחס המספרת אל פראדל
היצירה נמסרת על-ידי דמות של מספרת עדה. "מספר עד, הוא מספר, אשרעומד מן הצד, מוגבל למה שהוא קולט בחמשת חושיו. הוא אינו יודע את הרגשות והמחשבות הפנימיים :של הדמויות, בניגוד ל"מספר גיבור" שהוא דמות ביצירה ומוסר את הדברים שקרו לו בגוף ראשון, או בניגוד ל"מספר כל יודע".
דמות המספרת נקראת חנה והיא בת של רב ורבנית (יש כאן יסוד אוטוביוגרפי. הסופרת דבורה בארון, היתה בת של רב ורבנית). בילדותה הגיעו אל ביתם בני אדם עם בעיות :אנושיות רבות. חנה הילדה, תוך כדי משחקיה, נהגה להקשיב בעירנות לשיחות ההתייעצות עם הוריה וקלטה מהן פרטים רבים.
בסיפור זה דולה חנה מזכרונותיה את הסיפור על פראדל משתי נקודות תצפית:
א. כפי שראתה את הדברים כילדה; היא קלטה אז בעיקר מראות חיצוניים והתנהגות חיצונית בלי לרדת למשמעות הפסיכולוגית של נפש הדמויות הפועלות:
לדוגמא:
חנה מתארת, כיצד עזב אברהם נוח את הבית, מתארת את חלוקת המזון שהוכן לטקס פדיון הבן - לעניים, לאחר מות התינוק. לעומת זאת, חסרים תאורי רגשותיהם של פראדל :::ושל אברהם נח.


ב. כפי שראתה את הדברים כמספרת בוגרת; בעלת הבנה רגישה בנפש האדם ובעלת נסיון חיים עשיר וזאת מפרספקטיבה (ממרחק) של זמן ומקום. מנקודת מבט זו היא ::מוסיפה למסופר דברי הערכה וחוות דעת אישית, כלומר התייחסות שיפוטית.



לדוגמא:
"גופה של פראדל היה כצמח שלא הושקה זמן רב, נעשה מרושל וחסר גמישות".
"הדודה רחה, אשה טובת שכל וקשת רוח"
"נשקפו פני האנשים מוכי התמהון"
"עמדה והביטה היאך תרמיתו, רמזי אהבתו התפלים והבטחותיו הכוזבות הולכים וכלים בעשן".


למספרת התנגדות לקשר בין פראדל אברהם נח ומוטב לפרקו
6. התייחסות תושבי העיירה אל פראדל
העלילה וחיי הדמויות בסיפור מתנהלים בתוך עיירה יהודית קטנה, בעלת מסורת תרבותית עשירה, ומעורבות רבה בחיי הפרטים בה.
דוגמאות:
1) השידוך המקובל, על-פי המעמד החברתי.
2) הדודה חנה סוגרת את החנות שלה, כדי לבשל ולאפות בבית היולדת, כמקובל.
3) הדודה רחה, אשתו של איסר לוין, היא אשת סודה של פראדל, בפניה היא שופכת את ליבה וסודותיה וזוכה לעידוד.
4) הרבנית צופה כמקובל שייטב לזוג אם ייוולד לו ילד.
5) יש התערבות רבה של אנשי העיירה בחיי הפרט. הם יודעים הכל, מרכלים, מתייחסים לפראדל האדישות, כשהיא במצוקת חיי נישואיה עם אברהם נוח. האדישות מתחלפת ::באטימות ובבוז ובסוף הסיפור, כשהיא נישאת לחיים רפאל ויולדת בן, הם שותפים לשמחתה.
6) האווירה בסיפור היא יהודית דתית: פראדל קושרת לראשה מטפחת בכשרות. בבית התפילה קוראים בתורה. המתפללים, הגברים הנשואים, עטופים בטליתות. שרה- לאה ::מכינה במטבח תבשילי "מלווה מלכה" ומסדרת במזנון את גביעי היין של שבת. הילדים ב"חדר" קוראים "קריאת שמע" לפני מיטת התינוק שטרם הוכנס בבריתו של אברהם ::אבינו. יש טקס ברית מילה וטקס פדיון הבן. על התינוק שמת לפני שמלאו לו חודש ימים, אין מתאבלים. אברהם אחותו שרים יחד פסוקי זמירות לשבת ביום שבת כמקובל. ::אשה צריכה להטהר במקווה, כדי להיות מותרת למגע עם בעלה.

סיפור ראליסטי

הסגנון הראליסטי מאופיין בשלושה מרכיבים: זהות, מלאות, הסתברות:

שימוש בשמות אוטנטיים לדמויות, מקומות, זמנים וכד'. תאורים מפורטים ומלאים של דמויות ומקומות כדי לתת לקורא תחושה שהוא נמצא במקום. הסיפור הגיוני ומתקבל על הדעת (הסתברות). הסיפור הראליסטי מתאר פיסת חיים אוטנטית.

במציאות חיי הכלל וטובתו חשובים יותר מצרכי היחיד, שלעתים נאלץ להקריב את אושרו וטובתו, כדי להתאים את עצמו למוסכמות המקובלות בחברה. ביצירת האומנות – להיפך. אושרו של היחיד הוא החשוב ביותר. הוא מרכז היצירה והחברה משנית בחשיבותה.

על-פי מוסכמות החברה היהודית הדתית נדרשת האשה להשלים, להסתגל, לשתוק ולהתאים את עצמה לבעל. החברה איננה מסוגלת להתייחס באופן רגיש למצוקה של פראדל ביחסיה עם אברהם נוח ולהציע לה עזרה ממשית. גיטל "המבולבלת" היא היחידה, שאומרת את האמת בפני כולם ורומזת, כי יש מקרים של סבל קשה, בהם האשה אינה יכולה להמשיך את חייה בתוך אותה מסגרת וצריך לסייע לה לפרוץ את המסגרת המקובלת, כדי למצוא עבורה פתרון יחודי.על-פי התפיסה המסורתית הדתית מוטל על בני האדם להשלים עם מה שנגזר מלמעלה מתוך כניעה וקבלת הדין. המספרת היא בעלת עמדה חילונית, מרדנית. בהתאם לכך, היא מעצבת גיבורה ראשית, אשר ראשית דרכה מותאמת למוסכמות המקובלות ולכן היא מתעלמת מחזוריו של חיים רפאל ונוקטת כלפיו יחס של התנשאות וכן מסכימה לשידוך עם אברהם נוח ומתאימה את עצמה אליו עד ביטול אישיותה. היא סובלת ונכשלת.

כאשר בהמשך דרכה היא משתנה – מגלה אופי חזק, עמידה עצמאית, נחישות החלטה, מרידה במוסכם ובמקובל, מאבק נגד הגורל, שנגזר עליה מלמעלה, הרי רק בדרך זו היא מצליחה לחולל בחייה מהפך אמיתי – להדוף מעליה את חיי הסבל והכישלון ולקבוע בעצמה את אופי חייה בדרך חיובית ובונה.כדי להחזיר את פראדל אל החברה ומוסכמותיה, השיאה אותה המספרת לחיים רפאל, כי פראדל לא תוכל לחיות בחברה זו בלי מסגרת נישואים.


אמצעים ספרותיים

1. ניגודים: מאפיינים את התאורים בסיפור:

א. ניגוד בין פראדל בילדותה לבין פראדל העצובה לאחר נישואיה.

ב. ניגוד בין יחסה של פראדל לבעלה (התרפסות) ובין יחסה של פראדל לחיים רפאל (התנשאות).

ג. ניגוד בין מראה פראדל – צל קודר על פניה ובין מראה אחותו של אברהם נח – קורנת משמחה.

ד. ניגוד בין פראדל היוזמת, לבעלה אברהם נח הפסיבי והבורח.


2. מוטיב אור וצל: המשמעות – מגע אנושי, חמימות, שמחה, אושר. צל במשמעות של חוסר קשר אנושי, בדידות, בידוד, דחייה, קדרות נפשית.

א) המזנון של שרה לאה עמד קודר ואפל וסמל את האווירה בביתה ולעומת זאת רק ידידותו של הזקן שמואל מאיר לא הועם זיווה. (חמימות, מגע אנושי).

ב) בשנה השלישית אחרי הולדת הבן, הבית הקודר, שהיה שרוי תמיד בצל של עננה, הוטלה בו צהלה.

ג) לאחר מות התינוק "הבית ירד ונפרש עליו שוב הצל"

ד) "האור בעיניה של פראדל כבה".

ה) בבקור האחות בבית אברהם נוח "נהרו פני האח מן הזיו שלה" ובין האח והאחות יש מגע אנושי חיובי וחם. בניגוד לכך עומדת בפתח פראדל, כשהיא מבודדת מהם, דוממת וקודרת במטפחת כהה, המאפילה על פניה צל".

ו)כשאברהם נוח חולה ופראדל מחפשת אחר עזרת השכנים, בתי השכנים שרויים בחשכה, שפירושה:חוסר קשר אנושי: "הבתים מסביב עמדו מוגפי תריסים כולם כמתנכרים".

ז) לאחר שפראדל חוזרת לעצמה – "פניה עם העיניים הזוהרות שוב נתלהטו".

ח) לאחר נישואיי פראדל וחיים רפאל "שרה לאה שב אליה זיו הפנים של ימות הטובה מלפנים".

כלים אישיים