על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

שירים לאילאיל - א' / שאול טשרניחובסקי

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

את אינך יודעת...

הינו השיר העשירי מסדרת ה"שירים לאילאיל" שכתב טשרניחובסקי לאהובתו הבלתי מושגת (רחל רוזנשטיין), שאותה כינה "אילאיל". את אינך יודעת הוא שיר אהבה לירי המביע את רגשותיו האישיים של הדובר כלפי אילאיל. הדובר מאושר ושיכור חושים מאהבתו אליה. הוא פונה אליה, משבח את יופייה הייחודי הייחודי שאין דומה לו, ומשרטט את קווי דמותה כמסתורית וחושנית

לתיאור יופייה הוא משתמש במילה "יפיפית", שמשמעותה יופי מרהיב, חושני ונדיר. בעברית המודרנית זו מילה נדירה, היא מופיעה פעם אחת במקרא לתיאור יופיו של המלך " יפיפית מבני אדם"(תהילים מ"ה 3) - מכאן שיופיה מלכותה ועילאי.

בית א בבית זה הדובר מתמקד בתיאור רגליה והלכיתה החושנית. כמו צייר, הדובר מדגיש את קווי המתאר של רגליה הזקופות ואת שוקיה שאותן הוא חומד: "מה זקופות רגלייך\ מה נפלא הקו\ המרומז על חמדת שוקייך" - קו שוקיה

רק נרמז ומצביע על צניעותה, כיווון שהיא כנראה מסתירה אותן, ודווקא בשל כך היא מעצימה את תשוקתו אליה.

מכאן הוא עובר לתיאור הליכתה המרשימה המעוצבת מניגודים - "בעזמה וברוך, בגנדרנות ובחן" בהליכתה יש מצב אחד עוזמה, כלומר כוח ועוצמה, ומצד שני רוך ועדינות נשית היא מתהלכת על רגליה היפות בגנדרנות, ובחן טבעי וחושני השופע ממנה

"כעקבות בת-גלים על גבי תל-חול שלאחר הכרית" - עכבות כף רגילה נדמות לדובר כעקבות של בת הים האגדית. בכך ממחיש הדובר את חמקמקותה, כעקבות של בת גלים על החול, שנשטף ונעלם בזרמי הגלים. השוואתה לבתולת הים מציגה אותה כדמות מתורית, אגדית, נגלית ונסתרת.

בית ב בבית זה הדובר עובר לתיאור עיניה היפות של אהובתו, שהן מטונימיה לנפשה היפה. תיאור עיניה הוא באמצעות שלושה דימויים: עיניך שני שקדים, חצובים כרום ים, כשבויות סוד - בראשית". עיניה הן כמו שני שקדים - רמז ליסוד הטבי והבריא בדמותה. הן נחצבו במלאכת מחשבת כמו צורת "רום ים" - כמו הגלים הגבוהים של הים. כלומר, עיניה השקדיות מלוכסנות כלפי מעלה כצורת אותם הגלים. עיניה לא רק יפות בצורתן, אלא גם מביעות סוד וקסם מסתורי, המתוארים בדימוי: "כשבויות סוד בראשית" אלה המביטים בה, הם כאילו עדים לדמותה הלא ארצית, שקורת ומשדרת גזרת גורל מסתורית קדומה, שהונצחה בשפת צפנים עתיקה. במילה"וכעדים" מדגישה שלא רק הוא שבוי בקסמה, אלא גם מחזריה האחרים עדים לדמותה הלא מפוענחת והמסתורית. הם מנסים בדרכים שונות להתקרב אליה, קוראים לה ומנסים לפתותה ולצודד בה במעשי כישוף וקסמים - אך היא הבלתי מושגת, הוא קפואה ואינה נעינת לחיזוריהם. כיוון שהיא שומרת אמונים לאהובה.

בית ג הדובר חש אושר אילאי על אותם רגעי חסד שהיא כולה שלו: "ובאשרי, ברגעים, את כולך שלי" היא מתמסרת לו"במשובה" - בשובבות ובסערת רגשות פראיים "וסער און-פראים", ומעוררת בו כוחות וחינויות. אך זה רק לרגעים כי ברגעים אחרים הוא בלתי מושגת לו. הניגודים בתיאורה במליטים שוב את דמותה החמקמקה והמסתורית, שהוא נוגע ולא נוגע בה: "את תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד, נכבשה וחופשייה" - לרגעים נדמה לו כאילו הוא הצליח להשיגה, שהיא בידו והוא כבש אותה - אך בד בבד היא גם לא מושגת וחופשייה ממנו. היא מפתיעה ללא הרף, וגם זה הוא סוד קסמה שמאתגר אותו.

הדובר מתאר את דמותה החמקמקה והחופשייה באמצעות שני דימויים: "כניצוץ פליט-אש" - כפי שגיצי האש בוערים לרגע אחד ולאחר כבים - כך גם אהבתה אליו לרגע בוערת, ולרגעים נכבית. היא"כאפרוח קן - סיס" - כפי שהאפרוח בקן שואף לפרוח מהקן ולממש את מעופו - כך האהבה עשויה לפרוח ולעזוב את קינם. הדימוי הראשון מעורר אסוציאציה ללהט רשותיה כלפיו, והדימוי השני של האפרוח מעורר אסוציאציה לרכות ולתום. הניגודם באסוציאציות מבטאים שוב את הצדדים הסותרים בקווי דמותה.

מבנה השיר מבנה השיר משקף את רגשות הדובר כלפי אהובתו. אורך השורות אינו אחיד, השורות לא מסודרות באורך סימטרי, אלא קופצות ימינה ושמאלה ויוצרות תנועת גלים. אין חריזה ויש ריבוי גלישות אמלעים אלה מעידים על להט רגשותיו הסוערים של הדובר כלפי אהובתו הקסומה. תנועת הגלים של השורות ממחישות את חמקמקותה ואת הניגודים בדמותה של הנמענת שהיא לעתים נגלית ולעתים נסתרת, נכבשת וחופשייה. השימוש במקפים בסופי משפטים אחדים בשיר מבליט ומדגיש משפטים לא גמורים, שעל הקורא להשלימם, כי מחמת הריגוש הדובר אינו משלים את רעיונותיו. החזרה על המשפט"את איתך יודעת, מה מאוד יפיפית! - מביע את התפעלותו של הדובר מיופיה הנדיר של אהובתו שאף אינה יודעת עד כמה היא יפה.

לסיכום השיר מביע את עוצמת רגשות האהבה של הדובר כלפי הנמענת. רגשות המעניקים לו אושר נדיר במחיצת האהובה אילאיל, שהיא שילוב של המילים "אל" ו"אליל" שהיא שילוב של דמות אנושי-טבעית וחושנית - אך גם דמות מסתורית-אגדית, מרוחקת וכמעט אלה. בסוף השיר הדובר נאלץ להשלים עם העובדה שאל אף שאהבתו אליה גדולה - היא לא לגמרי שלו.