משירי הבן האובד / לאה גולדברג: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
המשך פירוש אישי לשיר
מ (המשך פירוש אישי לשיר)
 
שורה 66: שורה 66:
שדבק בבשרי החטא,<br>
שדבק בבשרי החטא,<br>
כי אשוב ואמעל המעל,<br>
כי אשוב ואמעל המעל,<br>
כי עודני הבן האובד"<br>
כי עודני הבן האובד".<br>
<br>
האחות בפתח הדלת<br>
האחות בפתח הדלת<br>
ראש השפילה, מחתה דמעה.<br>
ראש השפילה, מחתה דמעה.<br>
שורה 118: שורה 119:
בית 3 - גם כאן,נסיון לשמר את החיים הרגילים בישיבה לשולחן האוכל. גם כאן ברורה ההתיחסות לאח.<br>
בית 3 - גם כאן,נסיון לשמר את החיים הרגילים בישיבה לשולחן האוכל. גם כאן ברורה ההתיחסות לאח.<br>
בית 4 - המשך תאור הארוחה. האב נאנח והאם קולטת את כאביו ומבינה שאינו מרשה לעצמו להיכנע לרגשותיו האבהיים ואז היא פותחת את הדלת לסופה.<br>
בית 4 - המשך תאור הארוחה. האב נאנח והאם קולטת את כאביו ומבינה שאינו מרשה לעצמו להיכנע לרגשותיו האבהיים ואז היא פותחת את הדלת לסופה.<br>
=== האם והאב בשיר השני ===
האם בשיר השני, שותקת, וזאת בניגוד לשאר בני הבית. אולם שתיקתה רועמת. במחשבותיה (או אולי אלה הן מחשבות המספר) "הוי, איזו דרך ארוכה!", "ריבון העולם, איזו רוח קרה!", ניכר כי היא חושבת על הבן ועל דרכו. לעומת זאת, בבית השלישי בשיר האם מקבלת עליה את דין שאר בני הבית, ופורסת את החלה לחמש פרוסות בלבד (כלומר אינה כוללת את הבן האובד). ניתן לפרש זאת הן כקבלת הדין וייאוש, אך אולי גם כנקודה של התלבטות, כשקילת האפשרות ששאר בני המשפחה צודקים. אולם הבית השלישי מראה כי למרות ההססנות האפשרית היא בחרה לתמוך בבן, גם אם אינה מסכימה עם דרכיו או דיעותיו.
האב, בשיר השני, הוא הדמות השוללת, האוסרת. בבית הראשון בשיר הוא מגיב לדברי הכלה, שאומרת "נעולה הדלת", במילים
"אנוכי לא אפתח". בבית השני הוא מגיב לדברי בתו והכלה, שמדברים על כך שערכו את השולחן לחמישה בלבד (כלומר לא כללו את הבן האובד), ואומר "כי יאה לנו כך". לעומת זאת,  בבית השלישי הוא אינו אומר דבר בגנות המצב אלא נאנח. דבר שיש בו כדי לרמז על ההססנות, וייתכן שגם על סבל שהוא נתון בו, בעקבות המצב.


== השיר השלישי: ==
== השיר השלישי: ==
שורה 124: שורה 133:
הבן האובד עומד בפתח. הוא אינו חוזר בתשובה - הוא חוזר הביתה, אך אין לו אשליות כלפי מצבו. הוא מכריז על מגרעותיו ואינו יכול להבטיח שלא ישוב ויחטא. הבית שותק - נבוך, רק האם מגיבה בפעם הראשונה. אין חשיבות בעיניה למה שהחזיר את הבן, לרגש שבעקבות החזרה, אכזבה או אהבה ובלבד שחזר - שאינו אבוד. האם מדברת גם בשם האב שלא יסלח בודאי לעולם, אך יקבל את בנו בחרונו האוהב (אוקסימורון). הרגש האימהי חזק מכל שיקולי מוסר, הגיון ויוקרה.
הבן האובד עומד בפתח. הוא אינו חוזר בתשובה - הוא חוזר הביתה, אך אין לו אשליות כלפי מצבו. הוא מכריז על מגרעותיו ואינו יכול להבטיח שלא ישוב ויחטא. הבית שותק - נבוך, רק האם מגיבה בפעם הראשונה. אין חשיבות בעיניה למה שהחזיר את הבן, לרגש שבעקבות החזרה, אכזבה או אהבה ובלבד שחזר - שאינו אבוד. האם מדברת גם בשם האב שלא יסלח בודאי לעולם, אך יקבל את בנו בחרונו האוהב (אוקסימורון). הרגש האימהי חזק מכל שיקולי מוסר, הגיון ויוקרה.


היצירה היא מעין בלדה - יש בה יסודות של סביפור המבוסס על מוטיב עממי, הרבה פרטים מסתוריים (למה עזב, במה חטא, למה חזר), דיאלוגים קצרים ואוירה של קדרות, גשם וסערה.
היצירה היא מעין בלדה - יש בה יסודות של סיפור המבוסס על מוטיב עממי, הרבה פרטים מסתוריים (למה עזב, במה חטא, למה חזר), דיאלוגים קצרים ואוירה של קדרות, גשם וסערה.


[[קטגוריה:ספרות]]
[[קטגוריה:ספרות]]
עריכה אחת