סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

אוסף כתבים על שלושת המעגלים של קירקגור

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תורתו של קירקגור עוסקת בשלושה מעגלים, שלוש דרכי חיים: המעגל האסתטי, המעגל האתי והמעגל הדתי. באמצעות כמה סיפורים שנקרא, מנסה קירקגור להביא אותנו למסקנה שהמעגל הדתי הוא הטוב ביותר, אחריו האתי ולבסוף האסתטי, אשר מוביל למעשה לסבל.


המעגל האסתטי:

זהו המעגל של החיפוש אחר סיפוק התאוות, לא ניתן להגיע לאושר דרכו, זאת מתאר קירקגור בסיפורים הבאים:


ממלכת החושנות:

טקסט ראשון, מטרת הטקסט ללמדנו דבר פשוט מאוד, שמחשבה ביקורתית אינה מאפשרת חיים של הוללות, לכן מתוארת הממלכה כמקום פרוע ללא מחשבה, וברגע שאנו חושבים על המקום, מבינים אנו את החטא, הממלכה מתה, ואתה דון ז'ואן.


נירון:

בחן את עצמך: מדוע לא טוב להיות נירון? מה נתגלה לנו על המעגל האסתטי? טקסט זה מתאר לנו כיצד נראים חיו של מחפש ההנאה התמידי. ראשית, טוען קירקגור שנירון הוא תופעה ייחודית, אשר רואים רק לעתים רחוקות, מכיוון שרוב האנשים אינם מסוגלים לחשוב רק על ההנאה, בגלל קשיי הקיום. אם לא היו מגבלות אלו, לטענתם של רבים היו מפקירים את עצמם לתאווה. על מנת לחיות באמת לגמרי בשביל התאווה צריך גם משאבים גדולים של כסף ורבגוניות, אשר אינם מנת חלקם של רבים. אנשים אוהבים לחשוב על דרך חיים זו, אך רובם מפסיקים כאשר מגלים שאין בידם האמצעים עבורה. אולם, הם סבורים שאם היו בידם האמצעים, היו מאושרים מתוך רדיפת התאוות. קירקגור מעוניין להראות אם כן, לאן מגיעה תפישת חיים של רדיפה אחרי תאווה כאשר אין לה הגבלות, כאשר כל התנאים החיצוניים מסייעים לה. לשם כך מתאר הוא את נירון, הקיסר הכל יכול אשר היה מוקף במשרתי תאוותו. טענת האדם החי במעגל האסתטי היא שהוא מעוניין להיות מסוגל לעשות כל רצונו, "לא להירתע מפני שום מחשבה". אין בכך להגיד שהוא אינו שם לעצמו כל גבול, אלא שהוא מתפתה לפעמים, ואולי אם הייתה ניתנת בידו היכולת לעשות ככל תאוות נפשו, היה גם עושה זאת. "ישותו של נירון היתה מלנכוליה, קשי הרוח", ועל כן הוא סובל, אולם מה הוא קשי הרוח? לטענת קירקגור הוא אחד מהחטאים הכבדים. קשי הרוח אינו תוצאה של קשיי החיים, ניתן להיות מאושר גם בחיים מלאי צרות, "אין האדם נעשה קשה רוח אלא באשמתו שלו בלבד". קירקגור שואל לאן הובילו את נירון תאוותיו. הוא מצייר דמות בסבל נורא. הוא שבע כבר מכל ההנאות, אך הוא מסרב לתת לנפשו להתבגר ולהבין, שמא תתפוש את חטאי חייו ושוב לא ייהנה ממה שיש למעגל האסתטי להציע. כאן מתואר קונפליקט גדול בין הרוח לבין האדם, כאשר הוא משתמש בהנאות כדי לעצור את רוחו מלהתפרץ. קונפליקט זה הוא קושי הרוח. הקונפליקט מוביל את נירון למצב פתטי: הוא נראה כמטיל אימה, אך רק מכיוון שהוא עצמו פוחד מכל אדם, כיוון שמי שיבין אותו יבין שהוא כבר משועבד, לתאוותיו. הוא הולך לכל כיוון על מנת למצוא הנאות שיספקוהו אף לרגע קל. קשי הרוח אומר קירקגור, הוא היסטריה של הרוח. פחד מפני התעוררותה שלה. "בחיי האדם בא רגע שבו כאילו מגיעה הבלתי אמצעיות לגמר בישולה, והרוח תובעת צורה נעלה יותר..." הרוח מנסה להתבגר, להתפתח, אולם דבר זה לא יאפשר לאדם האסתטי להמשיך בדרכיו, על כן הוא מתנגד, וכך נוצר קושי הרוח. אם ישאלו את קשה הרוח מה היא הסיבה לקשי הרוח יענה: אינני יודע, מכיוון שאם יבין, מיד יוכל לבטל אותו, ולעבור למעגל האתי.

"שיח אקסטטי": שיח זה פשוט מאוד וכוונתו: מי שחי את חייו רק על פי ההנאות תמיד יצטער על מצבו, כיוון שבכל מצב יחשוב על מצב אחר בו היה נהנה יותר. זהו טבע ההנאה, שאינה מספקת. "הטקסט עלום השם על השיעמום": הנקודה כאן היא שהשעמום הוא מחויב המציאות במעגל האסתטי, והוא שורש כל רע. השעמום דוחף את האדם לעשות כל כך הרבה, אך מעשיו הם מגוחכים, הוא נלחם בשעמום בכל דרך, אך אינו יכול לנצח כיוון שהנאה אינה מצב מתמשך, היא רגעית. על כן מגוחך תיאור הענישה על שעמום, ועל כן עלינו לעבור למעגל האתי, כיוון שבמעגל האסתטי, שאמור לספק את צרכינו, דווקא יש חוסר סיפוק טרומי.


המעגל האתי


"מהו האתי":

זהו תיאור של קפיצת האמונה אל המעגל האתי. מה ניתן להסיק מן הטקסט? על מנת לעבור מהמעגל האסתטי לאתי, אנו זקוקים ראשית לאמונה. האמונה שאם רק נחייה חיינו באופן אתי, לפי עקרון כלשהו, ולא כל כך משנה איזה עקרון, כל עוד הוא לא החיפוש אחרי התענוגות, נהיה מאושרים. הבעיה היא שכאשר אנו במעגל האסתטי אנו מבינים אושר רק באמצעות הנאה, ועלינו להסתגל לתפישה חדשה, שבה האושר מגיע ממקום לא יודע, לכן המעבר הוא "קפיצת אמונה", מכיוון שאינני יודע שהמעגל האתי יביא לי את האושר, אני רק יכול להאמין.


המעגל הדתי:


"אקדמה":

בטקסט זה מתוארת קפיצת האמונה מהמעגל האתי אל המעגל הדתי. ארבעת הסיפורים מדגישים את הקושי שבזינוק אל המעגל הדתי.


סיפור ראשון:

אברהם הנו מאמין מושלם, ואף מסייע ליצחק להשלים את קפיצת האמונה שלו. הוא מרחיק אותו מהמעגל האתי כי יצחק מאמין שאביו התנכל לו, אך מקרב אותו לאלוהים, וזהו הדבר החשוב, הקרבה לאלוהים, העמידה מול האינסופי והמוחלט. כאשר יצחק אינו בטוח מפני אביו, הוא מבקש את עזרת האל.


סיפור שני:

כאן, קפיצת האמונה של אברהם נכשלת, מדוע? מכיוון שלא האמין עד הסוף "הוא לא יכל לשכוח שאלוהים רצה זאת ממנו", הוא אינו מאמין מספיק כדי להבין שאם האל דורש דבר, עליו לקיימו, על-כן הוא נופל בין המעגל האתי לדתי, והוא סובל.


סיפור שלישי:

כאן נכשלת קפיצת האמונה של אברהם מכיוון שלא זנח את המעגל האתי. הוא מאמין שאלוהים ועושה את מצוותו, אך אינו מבין שהמעגל האתי אינו מחייב אותו כאשר הוא עושה את צו האל. על כן הוא חי עם חרטה כי כפר באתי, על-אף שבמעגל הדתי זהו הכרח לכפור באתי תוך ביצוע צו האל.


סיפור רביעי:

כאן מאבד יצחק את אמונתו. מכיוון שראה את סבלו של אביו, קיבל את התחושה שבמעגל הדתי אין אושר, ולכן לעולם לא יהיה לו את הכוח לבצע את קפיצת האמונה.