סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

ד. דרכי התמודדות של היהודים עד הקמת הגטו בעיר קרקוב

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דרכי התמודדות של היהודים עד הקמת הגטו בעיר קרקוב

מאבק על הלחם: לפי המדיניות הנאצית הייתה לתת ליהודים מעט מאוד מזון. ואף נאסר על היהודים לצאת מהגטו ללא אישורים מתאימים.
מי שברח מהגטו ונתפס- נורה במקום.

האחראי על הבריאות בשטח הגנרל-גוברמן תיאר את המדיניות הגרמנית ב-2 דרכים:

  • אנו שופטים את היהודים בגטאות למוות מהרעבה או מירייה, אבל בסוף כל סוף זה אותה תוצאה.
  • האמצעי השני שהוא יותר חזק ומפחיד. שבו צריך לשמור על הגרמנים מפני היהודים שמפיצים מחלות ומגפות.

זה מראה ההרעבה איטית בגטאות באופן ממושכת היא צפוייה מתחילת קיומה של הגטאות.
הגרמנים נתנו לכל יהודי רק 300 קלוריות, למרות שלאדם ממוצע הצורך 2000 קלוריות ביום. ואילו לפולנים נתנו בכמות כפולה ומשולשת, אבל עדיין זה קצת ממה שזקוק אדם.

המאבק במדיניות הנאצית היה במספר שיטות:

  • היודנראט בשיתוף פעולה עם המוסד לעזרה עצמית. הגרמנים נתנו ליודנראטים אספקות מזון מעטות מאוד, והיודנראט חילק את המזון לפי התלושים שהיו לו. בנוסף לכך היה גם אירגונים יהודים שתרמו בחו"ל, כמו הצ'וינט. הצ'וינט הקים מטבחים ציבורים משותפים וחילק בגדים ונעליים להיהודים בגטו.
  • הברחות המזון: ההברחת מזון לגטו הייתה אסורה בהחלט, אבל הרשויות לפעמים לא שמו לב ובכך הרוויחו הרבה מאוד כסף. בתמורה שהשוטרים הגרמניים, פולניים והיהודים שמרו על שערי הגטו הם קיבלו שוחד.

בלילה אספקת המזון או כל דבר אחר הועבר דרך השוטרים הגרמניים והם "העלימו עין". דרך נוספת להברחה היא הברחה ממפעלים או חנויות מזון לגטו. שבו רק מי שעבד במפעלים גרמניים ופולניים מחוץ לגטו. חלק מהבורחים שברחו בין הגטו במטרה להביא קצת מזון. דרך הפעולה שלהם היה בחגלות אשפה, דרך החריץ בגדר וגם דרך הסורגים שהסתכנו שהגרמנים יבחינו בהם וירו בהם. ככל שחלף הזמן לקראת 1942 החמיר המצב ורבים לא הצליחו למצוא אוכל וגבעו מרעב ונשארו ללא רכוש כלל.