על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

נפילת הקיסרות הסינית: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 92: שורה 92:
| 1838 || 40,000
| 1838 || 40,000
|}
|}
לקראת 1840 הזמינות של חנויות לעישון אופיום בסין הייתה כמו חנויות למכירת שיכר בעולם המערבי. לקראת 1838 הסחורה סופקה ל-2 עד 3 מיליון מעשנים. הקיסרים עשו ניסיונות לשבור סחר זה ללא הצלחה.
הסינים בניסיונם הנואש להלחם בתופעה שולחים את מושל קנטון לין טסה סיו
LIN TSE-SU  ,בשנת 1839 להוביל את המאבק בסוחרי האופיום.
לין מחרים את מחסני האופיום שהיו בידי האנגלים ושורף את האופיום בטקסים מרשימים.
לין מנהל משא ומתן  עם לורד נסייר שהיה נציב לענייני הסחר במקום  ומנסה לסייע. לורד נסייר הוחלף על-ידי צ'רלס אליוט שמתעמת עם לין.
כשהבריטים מודעים לכך שהם נמצאים תחת מאבק קיסרי מכוון נגדם לרבות ספינות שיטור סיניות הם פונים לקבלת סיוע ממשלתי מבריטניה.
העימות מגיע לשיאו כאשר לין משמיד את הסחורות והדבר מביא לשיגור כוחות צבא בריטי. הבריטים שלחו 16 אוניות מלחמה בריטיות שהפיצו את הצי הסיני לכל עבר. האנגלים משתלטים על ערי החוף של סין מקנטון ועד היאנג-צה ומנתקים את אספקת המזון לפקינג.
המלחמה נמשכת שנתיים (1840-1842), כשלשתי המעצמות תפיסות מתנשאות לגבי עצמן. במהלך השנתיים ספגו הסינים מכה צבאית ניצחת, אך הם גם חוטפים מכה קונספטואלית קשה. ספינות בריטיות קלות מצוידות בתותחים רבי עוצמה, אמצעים אופטיים כמו משקפות תוקפות את הסינים שעומדים חסרי אונים לנוכח התקפה זו.
סין נכנעה ונאלצה לחתום על חוזה ננקינג (1842) שכלל תנאים משפילים וכפה על סין תנאים מחפירים מבחינתה להמשך היחסים עם בריטניה.
===הסכמי ננג'ינג 1842===
*        ברטניה מקבלת את האי הונג-קונג כבסיס טריטוריאלי לצמיתות,
*        סין משלמת פיצויים של 21 מיליון דולר כפיצויים.
* נקבעו מחירי  מקסימום לסחורות סיניות.
* 5 נמלים נוספים נפתחו לסחר בריטי: שנחאי, ננקינג, טיינג'ן, פוג'ו ואמוי.
* במסגרת ההסכם בנוסף להסדרים הכלכליים, הוסכם על עקרון "אכסטריטוריאלי" לפיו זרים שבצעו פשע בנמלים אלה יישפטו על-פי חוקי ארצותיהם ולא על-פי החוק הסיני.
* בעקבות הסכם ננקינג החלה חדירת שאר המעצמות לסין .
===סכום מלחמת האופיום הראשונה===
זוהי מלחמה בה מתקיים עימות פיזי בין שתי התרבויות. נקודת התייחסות ראשונה לעוצמה של כל אחת משתי המעצמות. לסין הייתה תדמית לגבי עצמה וכך לבריטניה, והן נבחנו במלחמה עצמה. תרבות החומר של מעצמת המערב התגלתה כעליונה על תרבות הרוח, עובדה שיוצרת משבר עמוק בסין. קשה היה לתרץ את התבוסה הסינית.
'''בפריצות קודמות לסין:''' המונגולית והמנצ'ורית הכובשים נטמעו בתרבות סין, הגבוהה יותר, והכובש הפך לנכבש = סיניפיקציה.
במקרה של הפלישה המערבית, העימות הוא חריף ביותר, ללא פשרה ולא בנוסח שרצו הסינים לראות.
העליונות הטכנולוגית המערבית מאלצת את הסינים להיכנע ויצרה עימות תרבותי, אידיאולוגי ופוליטי שיצמיח את סין החדשה. הפלישה המערבית איימה למוטט את הסינים מעיקרי אמונתם. מלחמת האופיום מציינת תנועה גלובלית של מדינות העולם ביחסם עם סין, ובסין עצמה משבר זה משתלב עם משבר פנימי חריף.
===מרד הטאי-פינג (1850 – 1864)===
====הרקע====
מסוף המאה ה-19 ,שטח האדמה המעובד הולך וקטן. במקביל באותה תקופה מתרחשת ההשתלטות של המערב על סין. המעבד הקטן אינו מצליח לשרוד את פגעי האקלים. ברוב המקרים הוא מאבד את אדמתו ואפילו מוכר את בניו ובנותיו לבעל הקרקע הגדול ונוצר תהליך של הצטברות קרקע בידי המעבדים הגדולים.
בעוד שבאירופה, כוח האדם העודף הפך להיות פרולטריון בתהליך העיור של אירופה, והפך להיות הידיים העובדות בתהליך התיעוש, באסיה, ובמיוחד בסין, יש דחייה מהכפר, הרס התא המשפחתי, אבל אין גורם שמושך אליו כמו העיר הגדולה באירופה.
בבעיה זו השלטון צריך היה "לטפל", או ברציחות ומאסרים, או על-ידי רפורמה ויצירת חלופה חדשה. מכאן שהמצב בסין באמצע המאה ה- 19 חמור והוא מחריף מאד לאחר מלחמת האופיום הראשונה.
הפריצה של המערב לתוך סין מביאה מוצרים, שירותים ונוכחות מסחרית לגווניה, ללא חומות מכס, שסין, לו הייתה עצמאית, הייתה יכולה להבטיח.
למשל, כניסת הטקסטיל האירופי פוגע בתעשייה המקומית,
דרכי הניווט והתעבורה המסורתיים בסין עברו לענף הספנות המערבי, ומכאן, מי שמתפרנס מדרכי התעבורה המסורתיות השייט על פני "התעלה הגדולה" מאבד את פרנסתו, לטובת מסילות הברזל ונתיבי השייט המהירים שנשלטו על-ידי ספינות מערביות.
כך  הן מסיבות פנימיות והן מסיבות חיצוניות אנו עדים להחרפת המשבר בסין ולמרידות תכופות יותר.
במצב שנוצר צריך את המנהיגות שתתעל את המרד.
====הגורמים למרד====
'''מרד ה"טאי פינג" (הממלכה השמימית של השלום הגדול) פרץ, בראשית שנות ה-50 כתוצאה ממספר גורמים:'''
1.      שחיתות המשטר והמינהל של בית מנצ'ו
2.      חולשתו של בית מנצ'ו וחוסר יכולתו לעצור את "בני השטן" (האירופאים) לחדור לתוך סין.
3.      רעב ושפל כלכלי
4.      מלחמת האופיום בה הייתה עסוקה הקסרות
5.      מנהיג המרד הונג סיו צ'יאנג Hung Hsiuh – Chuang  (1814 – 1864)
הונג (חון) בן ממשפחת איכרים משבט האקה שדרום סין, שאף להיות פקיד. כדי להיות פקיד בסין היה צריך לדעת לקרוא ולכתוב, קליגרפיה ופילוסופיה וכן לעמוד בבחינות אובייקטיביות.  יש אומרים שעוצמתה של סין נבעה מאותה פקידות מנדרינית שהייתה העילית של החברה הסינית.
חון נכשל באופן קבוע בבחינות, ואז נתפס לפונדמנטליזם פרוטסטנטי, והושפע מאד מהוגה דעות סיני נוצרי. כשנכשל בשלישית בבחינות לא יצא מחדרו ובהלוצינציות שהיו לו, הוא לקח על עצמו שליחות להציל את העולם מהרשע ומהעיוותים החברתיים, שנבעו לדעתו מרכושנות.
====רעיונותיו====
1. הוא הציע לערוך רפורמה אגרארית לחלוקה מחדש של האדמה בין המעבדים שלה.    .
2. עודף יבול יש לחלק בין כולם, ואסור לצבור רכוש.
3. הוא פיתח מעין רעיון אוטופי רגימנטלי צבאי לפיו יש לעבד את הקרקע מתוך אמונה ואידיאולוגיה נוצרית.
4. הוא  בנה לוח שנה חדש.
5. קשריו עם אחותו הביאו אותו לרעיון השוויון ולביטול אי השוויון בין המינים.
6. בתנועה שהקים נאסר המנהג הסיני הקדום של קשירת רגלי הבנות.
7. הוא אסר על עישון אופיום, שתיית שיכר, הימורים ופוליגמיה.
8. הוא קרא לשלטון החדש "הממלכה השמימית של השלום הגדול"
9. הוא  יצא נגד השלטון הקיסרי של המנצ'ואים שהם זרים וגם נגד הזרים האירופאים.
====המרד====
המורדים בהנהגתו  של חון מאיימים על השלטון המנצ'ואי במשך 14 שנה. הם מתקדמים מדרום צפונה ומגיעים  עד עמק היאנג-צה. אבל, המרד אינו צובר מומנטום, שיביא לפריצה צפונה.
כוחות הממלכה חוברים עם הזרים בגלל רצונם של המורדים לסלק הן את המנצ'ואים והן את הזרים ששתפו פעולה נגדם..
האנשים שסביב חון  ובנו, שהשתלטו על העיר נאנגינג, נכנסו להנאות השלטון ולא השכילו להמשיך ולהגיע לבייג'ינג.
בית מנצ'ו מצליח לדכא את המרד וחון מתאבד בשנת 1864 ובנו נהרג .
====השפעות המרד====
במרד הטאי-פינג ניתן לראות את הדגם הקדום ההיולי של הקומוניזם הרעיוני: קולקטיביות, שתוף וניסיון להביא לידי שוויון. רעיונות אלו צומחים מהשטח כתוצאה מהמצוקות הקיימות, באמצעות הניתוב של חון.
בתנועה של חון יש גם לאומיות מוקדמת היוצאת נגד המנצ'ואים שנחשבים לזרים בסין.
תחושת "האנחנו" של תנועת הטאי- פינג תמשיך בתקופת מלחמת האופיום השנייה ותתחזק מהלך המאה ה – 20.
בתנועת הטאי-פינג ניתן לראות חפיפה בין הלאומיות לקומוניזם. בדרך כלל הקומוניזם נתפס כעל-לאומי וכאל-לאומי. הקומוניזם הוא שמאל והלאומיות הימין והם נמצאים זה מול זה. באסיה התנועה הלאומית והקומוניזם נפגשים ומתבטאים בקומוניזם הסיני.
====היבטי ההצלחה של מרד הטאי-פינג====
הרעיון הלאומי, הרעיון הפרוטו-קומוניסטי, המאבק נגד המנצ'ואים וכן אלמנט גזעי/אתני, אנטי מנצ'ואי המדגיש את האלמנט החאן (HAN) של הסינים.
====היבטי הכשלון של מרד הטאי-פינג====
המרד נכשל כי הצליח לעורר נגדו הן את הקיסרות והן את הזרים. בתחילה הכוחות הזרים חשבו שהם יוכלו להסתדר טוב יותר עם חון, אבל הסתבר שחון הוא אתנו-צנטרי, וראה את הזרים כאנשי חסות ולא באופן שונה מאנשי הקיסרות בביג'ינג.
כיום (לאחר פתיחת שערי סין), חון נחשב  לגבור. הוא בנה בגדול תפיסה קומוניסטית של שיתוף, שוויון מכניסטי, חופש לאישה, ניסיון להפטר ממנהגים של זנות וכד'. האידיאולוגיה אינה ברת משמעות, אלא מה נקנה מכך למטה.
עזרת האירופאים למנצ'ו להתגבר על המרד העמיקה את מעורבות המעצמות בסין, והעמיק את השנאה לזרים שתמכו בבית מנצ'ו.
במהלך מרד הטאי – פינג החלה בסין מלחמת האופיום השנייה.

תפריט ניווט